צירו אסור. כלומר, בין דג טמא שכבשו עם דג טהור ובין גרב (חבית גדולה) שיש בו סאתים ציר טהור ובו משקל עשרה זוז דג טמא, בשניהם כל הציר אסור. ועיין בבה"א.
רביעית בסאתים. כלומר, רביעית הלוג ציר טמא בסאתים ציר טהור אסור. והיא אחת מקצ"ב שבהן, שהרי הקב הוא ארבע לוגין, והסאה היא ששה קבים.
מששה עשר בו. כלומר, מגרב בן סאתים, והיינו שלשה לוגין (סאה=כ"ד לוגין). ואמרו בירושלמי שכל לוג הוא בן מאתים זינין (זוזין שכאן), ונמצא ששלשה לוגין מחזיקים שש מאות זין. ולפי ר' יוסי אין דג טמא אוסר אלא משקל עשרה זין בשש מאות זין, והיינו כשיש בגרב עשרה זין של איסור, וכנגדו חמשים ותשע פעמים של היתר. כלומר, ר' יוסי סובר שדינו כשאר איסורים, וצריך ששים כנגד האיסור. (הגרצ"ה ראפאפורט). ועיין בבה"א.
שאין בו וכו'. צ"ל: שיש בו וכו', כגי' הראב"ד. ואנו למדים מדברי ר' שמעון בן מנסיא שאין הת"ק חולק עם ר' יהודה, אלא שהת"ק נתן סימן במשקל הדג, ור' יהודה במדת הציר. ועיין בבה"א.
ששולה וכו'. כלומר, ששלה בבת אחת עשרה זין דג טמא והניח לפניו כדי לאכלו.
וזורק ראשון ראשון וכו'. כלומר, כשנטל לאכול מצא דג טמא וזרקו, ואח"כ מצא עוד דג טמא, אעפ"י שיש בו עשרה זין בצירוף הדג שזרקו, מותר, מפני שאין ציר דג טמא אסור אלא דווקא אם יש בו דג טמא שמחזקו (כן פירשו בירושלמי). ומכיוון שבפעם האחרונה לא היה בו עשרה זין דג טמא מותר ע"י עילה. (ירושלמי). ועיין בבה"א.
ואביו ואמו וכו'. פסוק זה נוסף מן הגליון כפירוש ל"עילה" שבירושלמי, כלומר, תואנה. עיין בבה"א.