שנפלה למאה וכו'. כלומר, והגביהה, וכן מפורש בכי"ע.
מותרת. שהרי אין בסאה שהרים אלא אחת ממאה תרומה, וממילא אם נפלו לתוכה חולין כל שהן, נמצא שעכשיו יש בה יותר ממאה חולין כנגד התרומה. ועיין בבה"א.
אין מוציאין וכו'. כלומר, אין ישראל רשאי להוציא לעצמו את הזונין (זרעונים שחורים הגדלים בין החטים) וליתן את החטים גרידא לכהן. והטעם הוא, מכיוון שהזקיקוה להרמה הרי כשם שחל שם תרומה על החטים כך חל אף על הזונין, ודינה לעניין זה כתחילת הפרשתה, עיין בבה"א.
מוציאי' זונין שבה. כלומר, רשאי הוא ישראל להוציא את הזונין לעצמו, והיינו שמותר לו לקבל דמים מן הכהן בעד הזונין, שהרי מדין תורה בטלה התרומה ברוב. ומכיוון שאין כאן הרמה, ממילא אין מקום שתחול קדושת תרומה עליהם. וגזל השבט אין כאן, שהרי אפילו אם נפלו זונין של תרומה לתוך מאה אינו צריך להרים (עיין לעיל פ"ה שו' 42 ומש"ש). ועיין בבה"א.
אין מוציאין וכו'. כלומר, אין מוציאין מתוך החולין את השמרים, כדי שיוכל להרים לוג צלול, כמו שנפל, אלא מעלה לוג עכור עם השמרים, ועיין הטעם בבה"א.
לתוך מאה וכו'. כלומר, והעלהו, כמו ברישא.
אין מוציאין וכו'. כלומר, אין ישראל רשאי להוציא את השמרים לעצמו וליתן לכהן יין צלול (וכמו שפירשנו לעיל שו' 42 ד"ה אין), אלא נותן כולו לכהן.