כל שהן. מפני שהן חשובין ואינן בטלים.
לתוך שלשה. פירשו בבבלי: תרתי והוא, דאיכא רובא.
ספיקן אסור. צ"ל: מותר, כגי' כי"ע והבבלי. ועיין בבה"א.
להורות וכו'. כלומר, ואני נכנס למספק של זקן ממרא, אם ב"ד לא יסכימו על ידי.
חילפות תרדין. צלעות של סלק.
צריכין למנות וכו'. כלומר, אעפ"י שלא אורה למעשה בשאר הדברים שנמנו במשנת ערלה (פ"ג מ"ז), מ"מ מן הראוי הוא שב"ד יעמדו על המניין ויבטלו את חשיבות כולם.
בפתוחות. פירשו בירושלמי שלא היו פתוחות לגמרי (שאם כן אין כאן תערובת, שהרי התרומה ניכרת) אלא שהיו מכוסות וסגורות בסתימת הדיוט שדינן כפתוחות.
כשתמצא או' וכו'. כלומר, כשתמצה את עומק ההלכה [אתה] אומר כלל וכו'. עיין בבה"א.
בידוע וכו'. כלומר, אם הוא יודע את צבע התרומה שנתערבה, אין כאן תערובת ואין החולין ממראה אחר מסייעים להעלות.
לא תעלה. כצ"ל, כגי' כי"ע, וסובר ר"מ בשיטת ר' יהושע שאפילו אם אינו יודע את צבע התרומה אין השחורות מעלות את הלבנות. עיין בבה"א.
ור' וכו'. צ"ל: [או'] ר' וכו', כגי' ד וכי"ע.
בידוע. כלומר, שידע ושכח (ירושלמי). אבל אם יודע גם עכשיו את צבע התרומה, הרי אין כאן תערובת.
ר' עקיבא וכו'. והכל הוא מדברי ר' יהודה. ור"ע סובר שאם ידע אפילו שכח אח"כ לא תעלה.