כדרך שמכין לע"ז. כדי שהשור לא יתנגד כשמושכין אותו לטבח, משום שחשבו את התנגדות הקרבן לזביחה כסימן רע, עיין בה"א.
גזר על הוודיי. צ"ל: על הוידוי (כגי' כי"ע), כלומר שגזר שאף הללו שהפרישו את המעשרות כתיקונן לא יתוודו, שלא לבייש את הללו שאינם רשאים להתוודות.
וביטל את הדמיי. לפי שהעמיד זוגות שתיקנו את התבואה של עמי הארץ "ובימיו אין אדם צריך לשאל על הדמאי" (משנתנו פ"ט מ"י וסוף מע"ש), מפני שהכל מתוקן, עיין להלן בסמוך.
מקצתן מפרישין וכו'. מפני שההפסד מרובה (עשרה אחוז), ונמצא שהכל טבול למעשרות.
ותרומה גדולה וכו'. כלומר, טבל טבול לתרומה גדולה וכן מעשר טבול לתרומת מעשר שניהם בעון מיתה, ולפיכך תיקן שכולם יפרישו כדין, ויתנו תרומה גדולה ותרומת מעשר (שאף הבעלים יכולים להפריש תרומת מעשר בלי רשות הלוי) לכהן, ומע"ש מחלל על המעות ומעכבן לעצמו, ובשנת מעשר עני מפריש מעשר עני.
והשאר מעשר וכו'. פיסקא זו מפרשת את משנתנו ("אין אדם צריך לשאול על הדמאי".), שהרי הכרי מתוקן והשאר שנשאר. והוא מעשר ראשון, או מעשר עני (בשנתו), המוציא מחבירו עליו הראייה.