בכניסה וכו'. כלומר, מחפשים ובודקים בגופו ובבגדיו, שלא יוכל לטעון הבאתי אתי זהב משל עצמי, אם ימצאוהו אצלו ביציאתו.
הטוב בעיני שמים וכו'. התוספתא מסמיכה להלכה שלנו ברייתא ממדרש הלכה, והיא תלויה במחלוקת ר"ע ור' ישמעאל. עיין בבה"א.
והישר בעיני אדם וכו'. כלומר, ר"ע סובר שאמנם צריך אדם לעשות את הטוב בעיני ה', אבל באותו זמן צריך להזהר שיהא ישר גם בעיני אדם. וסובר ר"ע שאין מבזין אותו בחפושים ובפשפושים, ומספיק שהוא ידאג לעצמו שלא יכנס ללשכה בפרגוד חפות, במנעל וכדומה, שלא יבוא לידי חשד. והוא כסתם משנתנו פ"ג מ"ב, עיין בבה"א.
אף הישר וכו'. בכי"ע חסרה המלה "אף", וגם לפנינו היא לאו בדווקא, עיין בבה"א. ור' ישמעאל סובר שאין משגיחין בכגון דא בבני אדם, ומה שישר בעיני שמים הוא ממילא טוב גם בעיני בני אדם. ושיטת התוספתא היא כר' ישמעאל, ולפיכך מפשפשין בו.
ואין כאן טוב. כלומר, לא נזכר כאן "טוב", שהרי לכאורה אין זה טוב בעיני בני אדם שעושין דין בעיר הנדחת ומחרימין גם את נכסי הצדיקים שבתוכה, ומכאן שמה שהוא ישר בעיני שמים, הוא ממילא טוב בעיני אדם.
וישראל הוא ידע. כלומר, אם ה' יודע, גם בני ישראל ידעו.