כשני זבחים וכו'. צ"ל: כשני פסחים שנתערבו (כגי' כי"ע). והואיל ואין פסח נאכל אלא למנוייו מפרשת התוספתא כיצד יעשה.
זה מושך לו אחד וכו'. היסוד בברייתות הללו הוא שהן בשיטת ר' יהודה, שאין מניחין את הפסח כמות שהוא, בלי בעלים, ואינו יכול למשוך את ידו מפסחו כל זמן שלא המנה אחר עליו, ופשיטא שאינו יכול להמנות על השני כל זמן שלא משך את ידו מן הראשון, שהרי אין אחד נמנה על שני פסחים.
זה ממנה עמו אחד וכו'. ופירשו בשני התלמודים שהלכה זו תתכן דווקא במקום פסחים של יחידים, מפני שר' יהודה לשיטתו, שאין שוחטין את הפסח על היחיד, ואפילו הקדישו סתם המנוי השני הוא מנויו מתחילה, אבל אם היו שני מנויין על כל פסח ופסח, והיו שלשה פסחים אינו יכול למנות אחד מן השוק, שמא ישאר הפסח לרגע בחלקו של הנוסף, ואין עושין טפילה עיקר. עיין להלן, שו' 14–15, ועיין בבה"א, שו' 3–4.
שתים של שלשה שלשה וכו'. כלומר, שתי חבורות של שלשה שלשה אנשים שנמנו עליו תחילה (וכולם עיקר) ונמצא שמספר האנשים שבכל חבורה הוא יתר ממניין החבורות והפסחים. עיין בבה"א.
שלש של שנים שנים וכו'. כלומר, שהיו מספר האנשים בכל חבורה פחות ממספר החבורות והפסחים, וכאן הרי אי איפשר שכל אחד ימשוך לו פסח, ובהכרח ישאר פסח אחד בלי בעלים.
נמשכין להן וכו. כלומר, נוהגין כמו שנוהגין בזמן שמספר המנויין ומספר הפסחים שוים, ונשאר פסח אחד מותר הפסח וקרב שלמים.
נמצאו אוחזין את הטפילה וכו'. כלומר, הרי עכשיו נוסף על כל פסח אחד שלא היה נמנה עליו מתחילה, כגון שמתחילה היו חמשה פסחים שנמנו עליהם ארבעה על כל אחד ואחד, ועכשיו אחרי שעשו מה שעשו, לפנינו ארבעה פסחים של חמשה חמשה מנויין, ונמצא שבכל פסח ופסח יש כאן טפל, שעזב את העיקר. אבל אין למנות על כל אחד ואחד אדם מן השוק, ולנהוג כאילו היו מספר הפסחים והמנויין שוים, שהרי יתכן שהפסח יפול בחלקו של הנוסף, ונמצא שהפסח אחז את הטפל, והוא אסור לדעת ר' יהודה, עיין מ"ש לעיל, שו' 2–3.