1
נחלקו בית שמיי. כלומר במשנתנו (פ"ו מ"ב): העומר שהוא סמוך לגפה וכו', ב"ש אומרים אינו שכחה וב"ה אומרים שכחה.
2
לגפא. סתימת כותל של עץ או של קנים. (רש"י).
3
שאין שכחה. מפני שבעצם מהותם אין בדברים הללו שכחה, משום שהם אצל דבר מסויים, והוי להו כמחובר אצל מחובר.
4
ונתנו בצד וכו'. כלומר, שבאו מעשיו והוכיחו על מחשבתו שלא נתכווין להוליכן לעיר אלא להטיל בהם סימן שלא ישכחם, ואין לו רשות לעשות כן.