בטובת הנאתו. שהרי לא אסר את הככר על אחרים. ועיין בבה"א.
זה וזה וכו'. מפני שאין מעילה אלא בהקדיש ממש.
והלה נוטל ואוכל. פיסקא ממשנתנו (ספ"ד) שהתירה למדיר להפקיר מאכל אם אין לו למודר מה יאכל, והם שניהם בדרך.
ר' יוסה אומ' וכו'. צ"ל: אוס', אוסר (כמו שהוא בכי"ע ובקג"נ), מפני שקדם נדרו להפקרו, והוא סובר שאין הפקר יוצא מידי רשות המפקיר כל זמן שלא זכה בו אחר, ואם המודר זוכה בהפקר הרי הוא כמקבל מתנה ממנו. אבל אם הפקיר את נכסיו ואח"כ הדיר את חבירו, מותר המודר לזכות מן ההפקר, מפני שלא היתה דעת המדיר להדירו מנכסיו שכבר הפקירן, אעפ"י שהם עדיין ברשותו.
כשם ששניהן וכו'. כלומר, שותפין שנדרו הנאה זה מזה, עיין במשנתנו רפ"ה. ועיין בבה"א.
ראוי להדיר וכו'. צ"ל: רגיל להדיר וכו', כמו שמעתיקים הראשונים, עיין בבה"א.
של עולי בבל. ואם שנים הדירו הנאה זה מזה מותרים ברחבה זו.