1
משעה שהיתיר. בדפוסים: משעה שנדר, וכע"ז בירושלמי. ושמא "משעה שהיתיר" הוא באשגרה מדברי ב"ש ("משעה ששאל"), וצ"ל: כשעה שהיתיר , כלומר, כימים שוויתר ועבר על נדרו, עיין בבה"א.
2
זו טעות וכו'. כלומר, שפתח לנזירין שעלו מן הגולה לאחר החורבן, כמשנתנו פ"ה מ"ד.
3
שלא נתקיימו דבריו. כלומר, אם אמר הריני נזיר שזהו ראובן (והיינו, אם אינו אמת שזהו ראובן), ונמצא שמעון, הרי זה נזיר.
4
קרבן בשותפות. במשנתנו פ"ה מ"ו: הרתיע לאחוריו אינו נזיר (כלומר, אין אחד מהם נזיר). והתנא של התוספתא סובר שהם ספק נזירים, ומביאים קרבן בשותפות, עיין בבה"א.
5
אין אחד מהן. צ"ל: אין אחד מהן נזיר, כגי' הגניזה וד.
6
שזה יוסף ונמצא יוסף. כלומר, אפילו אם נתקיימו דבריו וכוונתו הוא וודאי נזיר לבית שמאי, עיין בבה"א.
7
לתשע וכו'. עיין בבה"א.