ביום שלשים ואחד וכו'. שהרי אפילו בסתם נזירות לכתחילה אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד. ובאותו יום מתחיל למנות את השנייה, משום שמקצת היום ככולו, ואם מגלח ליום ששים ואחד נמצא שגילח גם את השנייה ליום שלשים ואחד.
יום שלשים וכו'. שהרי בדיעבד אם גילח סתם נזירות ביום שלשים יצא, ומתחיל למנות את השנייה באותו יום, וחל יום שלשים ואחד שלה ביום ששים.
יצא. כלומר, ויצא, שהרי לכתחילה מגלח ביום ששים. אבל אם גילח ביום חמשים ותשע לא יצא, שהרי השנייה היתה נזירות מפורשת לשלשים יום שלמים.
הראשונה ביום שלשים. וכאן, שהראשונה היתה מפורשת, בת שלשים יום מלאים, הרי גילח בתוך מלאת, וקרבנותיו לא עלו לו, ועדיין הוא עומד בתוך נזירותו הראשונה, וסותר שלשים יום.
מגלח את השנייה וכו'. הנכון הוא בכי"ע: מגלח את השניה ליום ששים יצא. וכע"ז בדפוסים, וכן הוא "יצא" גם בקג"נ (ולפני כן מטושטש). ופירושו שממתין שלשים יום לגידול שער, ומגלח לכתחילה ליום ששים, [ו]יצא. ועיין בבה"א.