א
הארץ זמה. ודרשו (סנהדרין ע"ו א') את תחילת הפסוק: זה המשיא בתו לזקן, ואף כאן הנושא אשה שאינה הוגנת סופו ששונאה והם מזנים אחד על השני.
ב
אשה ואמה וכו'. כלומר, שלא נאמרה זמה אלא באשה ואמה ובאשה ובתה, ואם יוליד בן מאמה של הפנויה, והבן ירצה לישא בת אחותו (עיין לעיל, שו' 9), נמצא לוקח את אחותו מן האב.
ג
מתמזרין. כלומר, מתמזרן, ומתקלקל ונשחת.
ד
מוזנין הן וכו'. כלומר, זורע חטים ונעשים זונין, ונמצאו החטים מוזנין, עיין בה"א.
ה
זה מה הוא. דורש "זמה": זה מה הוא.
ו
שאי עיניך וכו'. ולעיל שם: ותחניפי ארץ בתזנותיך, כלומר, שהזנית אותה.