נעשית ששה דינרין. בד: נעשות וכו', והיינו ששתי הסלעים (שמנה דינרין) נעשות ששה דינרין, והחתן פוחת בכתובתה רבע ממה שהיא פסקה. ובמשנתנו (פ"ו מ"ג): וכנגד השום, הוא פוסק פחות חומש. והתוספתא חולקת, שהרי הכל היה תלוי במנהג המקום, והיו מקומות ששמו את דעת הכלה שהיא רוצה לכלות את כליה ולפחות אותן רבע, עיין בבה"א.
פחות מחומש וכו'. וכ"ה במשנתנו פ"ו סמ"ג. והכוונה מה שהחתן פוסק מעצמו, שאף הוא הכניס שום משלו, כותבין בכתובה פחות חומש, משום ששמין את השום לכבוד החתן יותר משוויו האמיתי, כפירוש הגאונים והר"ח, עיין בבה"א.
ככלים. ופוחתין מן השום. ועיין בבה"א.
ככספים. שמוסיפין עליהן, כמפורש להלן רה"ו.
וכן הוא דבר וכו'. כלומר, אני מודה לך שכן הדבר במקום שנהגו לפרוט דינרי זהב, אבל מקום שלא נהגו לפרוט, אינו פורטן, ודינו כגרוטאות זהב שהם ככלים, כמפורש לעיל.
ונתן עיניו וכו'. כלומר, שנתן עיניו לגרשה מיד אחרי הנישואין, והיא עדיין לא השתמשה בכליה, והוא לא השתמש בכספים.
תן לי שומי וכו'. כלומר, תן לי שומי המלא, שהרי עדיין לא השתמשתי בכלי, וכן הוא לא יאמר טלי כספך ולא אוסיף לך מחצה, שהרי עדיין לא השתמשתי בו. ועיין בבה"א.