כסף בבל וכו'. ובא"י סברו שכסף א"י משובח מכל הארצות, ולבבלי שיטה אחרת, עיין בבה"א. ובשטר חוב הולכין אחר מקום הכתיבה.
כל זמן וכו'. בכי"ע וכן במקבילה בב"ב: כל מקום שירצה, וכן צ"ל לפנינו. והכוונה שאם לא נזכר בשטר מקום הכתיבה וטיב המטבע גובה המלוה בכל מקום שימצא את הלוה, וכמטבע הכסף הפחות שבאותו מקום. ובבבלי גורס: כל מה שירצה הלוה מגבהו.
מה שאין כן וכו'. כלומר, בכתובת אשה אינו כן, שהיא מדאורייתא ונותן לה תמיד ממטבע א"י שהוא עדיף, אעפ"י שנכתבה בבבל, ואין דינה כבע"ח שהולכין בו אחר מקום הכתיבה. ועיין בבה"א.
כסף א"י. והת"ק לשיטתו שכסף א"י עדיף, וכתובה דאורייתא, ואין הולכין אחר מקום הכתיבה. ושיעורה קבוע במטבע א"י. ועיין בבה"א.
במקום הנשואין. ורשב"ג סובר שכתובה דרבנן, אבל אף הכותב כתובה שעבד את עצמו, ודינו כבעל חוב ובשניהם הולכים אחר מקום הכתיבה.
אע"פ שהן בבבל וכו'. אבל בכתובה אם נישאת בבבל וגירשה בבבל ינתן לה כסף בבל, כלומר, במטבע היוצא, אף למ"ד שכתובה דאורייתא, עיין בבה"א.