פירוש קצר על דמאי ח׳:י״ז

היתה בידו וכו'. כלומר, ורוצה לעשר עליה ממקום אחר.

שתי תשיעיה וכו'. כלומר שתי תשיעיות ותישוע של תישוע (81/1) של הכלכלה, עיין בבה"א.

בין שהטבל מרובה וכו'. התוספתא משלימה את משנתנו ששנתה: מאה טבל מאה חולין [שנתערבו] נוטל מאה ואחד. כלומר, אם אין לו פירות טבל במקום אחר, והוא מוכרח לעשר מיניה וביה, נוטל מן התערובת מדה של פירות שיהא בה לכל הפחות אחת של טבל וודאי שיוכל לעשותה תרומת מעשר על כן הטבל (אחת ממאה). ומוסיפה התוספתא שבזה אין הבדל אם הטבל מרובה על החולין או להפך, ובלבד שיהא טבל במה שנטל כדי תרומת מעשר שבטבל.

את כלה חולין. צ"ל: את כל החולין.

בין שהמעשר טבל וכו'. אף כאן משלימה התוספתא את המשנה הנ"ל ששנתה: מאה חולין מתוקנין מאה מעשר נוטל מאה ועשר וכו'. ומוסיפה התוספתא שאין הבדל בין שהמעשר טבל מרובה או להפך, ובלבד שינהוג כמבואר כאן.

ושמונים טבל. צ"ל: ותשעים טבל, ונמצא שכל התערובת חייבת באחת עשרה חסר עישור אחד תרומת מעשר, והיינו עשר למאה מעשר, ואחת חסר עישור לתשעים טבל.

תשעים ושנים וכו'. שהרי אם יטול תשעים אפשר שכל הטבל עלה בידו, ואינו יכול להפריש ממנו אלא תשע מעשר ולקובען לתרו"מ, ונמצא חסר עוד שתים חסר עישור לכל התערובת.