ישראל שמכר וכו'. בד: ישראל שקבל שדה מכהן וכו'. וכ"ה בר"מ וכן עיקר.
ואמ' לו וכו'. כלומר, ישראל המקבל וכו'. וכיוון שהמעשרות הם של הכהן מדינא, הרי יכול לעשות בנכסיו כל מה שהוא רוצה, כלעיל שו' 8, וכגי' הירושלמי בשו' 9.
שאין כהן וכו'. כלומר, שאין כהן ממנה ישראל להיות כהן תחתיו ולקבל את מעשרותיו לעולם.
גובה לאחרים וכו'. בד: מאחרים, כלומר, שלא יגבה מעשרות מישראלים אחרים, כדי לגבות את החוב שהיה הלוי חייב לו מכבר.
מפריש ישראל וכו'. כלומר, יכול הוא לקנות את המעשרות מן הלוי ומן העני למפרע, ולהפריש על חשבונם וברשותם, והוא עושה עמהם חשבון באחרונה ומשלם להם אח"כ.
ור' שמע' או'. כלומר, אוסרין, וכ"ה בד.
עישור. וכהן. צ"ל: עישורו. כהן וכו', עיין בבה"א. כלומר, אסור להפריש ברשותו ע"מ לעשות חשבון אח"כ, אלא קונה ממנו דווקא כשכבר נתן לו את עישורו (או את דמיו).
כרם. שהרי מפסיד לכהן את המעשרות של ג' שני ערלה ושנה של רבעי.
סטיס. הוא איסטיס הרגיל במשנה, והוא צמח שעושים ממנו צבע, והוא פטור מן המעשרות. ועיין בבה"א.