מרובה מדת הראיה וכו'. ולפיכך סוברים במשנ' פ"א מ"ב שהראייה (כלומר, עולת ראייה) שתי כסף ושלמי חגיגה מעה כסף, בניגוד לדברי ב"ה שסוברים להפך.
לפני דבור וכו'. פירשו בירושלמי שלשון חגיגה נהג לפני מתן תורה, שנאמר שלח את עמי ויחוגו לי (שמות ה', א').
ושמחה. כלומר, שלמי שמחה, עיין בבה"א.
לפני דיבור וכו'. כב"ה לעיל שו' 24.
ובנשים. שאף הן חייבות בקרבן שמחה, מריבוי הכתוב, עיין בבה"א.
כל שבעה וכו'. כלומר, ואפילו אם היה פטור ביום ראשון, או ביום שני וכו', חייב להביא באיזה יום שהוא משאר שבעת ימי החג שנתחייב בו בשמחה, מה שאין כן בראייה ובחגיגה, אם היה פטור מהן בראשון כבר נפטר. ועיין בבה"א.
זה וזה וכו'. כלומר, אף עולת ראייה נקראת בלשון חכמים "חגיגה", ודווקא כשבאה על יד עולת ראייה פירושה שלמי חגיגה, עיין בבה"א.
בית שמיי וכו'. כלומר, במשנתנו פ"א מ"ג.
שאם רוצה לסמוך וכו'. כלומר, אם התנדב שלמים, יכול להוסיף על השיעור שקבעו חכמים בקרבן (משנ' מנחות פי"ג מ"ח) ולסמוך ולטפול לו מעות מעשר שני, ולקנות בהמה יותר משובחת, עיין בבה"א.
שבי' שמאי אומרין וכו'. ולשיטתם חגיגה תופסת את כל המעות בקדושת חגיגה, ואין מביאין חובה מן המעשר, וב"ה סוברין שאף חגיגה אינה תופסת את המעות יותר מכשיעור, ויכול להוסיף ממעות מעשר שני.
יביא חובתו וכו'. כלומר, חובתו, דוגמת קרבן חגיגה, שאינה באה נדבה, כגון חטאת ואשם, ובהם אינו יכול להוסיף על השיעור מדמי מעשר שני, שאין קונים ממעות מע"ש אלא שלמים גרידא.