1
לא לבנו ולא לשלוחו. כלומר של נגזל, ואין מדברים בשליח ממש, אלא בבן ביתו של נגזל. עיין בבה"א.
2
לשליח בית דין שעשה. מן הלשון "שעשה" משמע שעשהו הנגזל. ועיין בבה"א.
3
לפיכך אם שלח וכו'. כלומר, אם "ונתן לו" הוא לאו בדווקא, הרי אין הבדל אם הרשה הנגזל לב"ד לעשות שליח, או שעשה בעצמו שליח, כיוון שבא התשלום לידי שליח זכה בו הנגזל, ושוב אין הגזלן חייב באחריותו.
4
הרי הוא כקרן לכל דבר . כלומר, אם זקף גם את החומש במלוה ונתן לו שטר על הכל, אף היורשים חייבים לשלם את החומש, עיין בבה"א.