דין ס"ס אם צריך שיהיו הספיקות שוין.
כ' הש"ך דלא מקרי ס"ס אלא כשהאיסור וההיתר שוין אבל אם יש לתלות באיסור טפי מלהיתר אין כאן ס"ס וכ"כ הט"ז בסימן ק"ץ ס"ק ב' וכן מוכח באמת בכתובות דף ט' תוס' ד"ה ותב"א שתרצו שהק' נוקמה אחזקה ותרצו דרצון הוא רוב והקשו דא"כ בס"ס נמי תאסור ותרצו דאינו רוב גמור ע"ש מוכח דברוב גמור אינו נכנס בתורת ספק וכ"מ עוד שם שכ' וא"ל דמוכת עץ ל"ש כו' הרי להדיא כיון דלא שכיח לא נחשב לס"ס והכו"פ כ' דהרשב"א ס"ל דאף במקום רוב מהני ס"ס וכ' שגם הראב"ד בפ' ט' מהל' ט"מ ס"ל ע"כ כן דשם כ' הרמב"ם בור שמטילין לתוכו נפלים המאהיל עליו טמא ד"ת אעפ"י שחולד' וברדלס מצוין שם אין ס' מוציא מידי ודאי אבל אם הפילה שם נפל וא"י אם הפילה דבר המטמאה הואיל וחולדה כו' מצוי שם הרי ספיקו טהור וכ' שם טעם לדבר וכ' הראב"ד דזה שיבוש אלא הטעם דהוי ס"ס ס' רוח ואת"ל נפל שמא חולדה אכלתו וכ' הכ"מ שם דרמב"ם ס"ל דלא הוי ס"ס דרוב מפילו' דבר טמא ע"כ מוכח ולהראב"ד ס"ל דס"ס מהני נגד רוב: ואני תמה דלפ"ז למה לו להביא ראיה מראב"ד והלא גמ' ערוכה הוא בפסחים דף ט"ו במעשה של מציק דמסיק ס' וס' הוא אימר רוח הפילה ואת"ל נפל כו' וכן תמהו באמת בתשובת מהרי"ט ומל"מ שם על הכ"מ דאיך נ' דהרמב"ם ס"ל דאין זה ס"ס והלא בגמ' אי' בהדיא לטהר מטעם ס"ס. וקו' זו קשה ג"כ לדעת התוס' בכתובות וכל האחרונים שכ' דנגד רוב לא מהני ס"ס והרי בהדיא אי' דהוי ס"ס ולכן נ"ל דאין מכאן ראיה כלל די"ל דגם הראב"ד ס"ל כתוס' בכתובות ואמנם הכא ליכא רוב כלל ודלא ככ"מ שהרי בנדה דף כ"ט ע"א איתה המפלת וא"י מהו תשב לזכר ולנקבה א"י אם ולד היה תשב לזו"נ ונדה ואמרינן בגמ' הפילה מביאה קרבן ונאכל דרוב נשים ולד מעליא ילדן ומתני' דתני תשב לז"ונ ונדה מיירי שלא הוחזקה עוברה דאז י"ל שמא רוח הפילה משא"כ בהוחזקה עוברה דאז רוב נשים ולד מעליא ילדן ע"ש. נמצא דיש חילוק דאם הוחזקה עוברה והפילה נפל ודאי רק שא"י אם הוא דבר המטמא אינו נכנס בגדר ס' דאמרינן רוב ולד מעלי' ילדן אבל אם אינה בחזקת מעוברת והפילה וא"י אם רוח או ולד אמרינן שמא רוח וא"כ בפסחים אמרינן בהדיא שמא רוח הפילה שפיר הוי ס"ס דמיירי שלא היתה בחזקת מעוברת וסבר ראב"ד שזה הוא דינו שכתב הרמב"ם ולכן כתב דטעמא משום ס"ס אבל הכ"מ הבין דהרמב"ם מיירי שאפילו היתה בחזקת מעוברת אפ"ה מטהר הרמב"ם כיון שאין כאן חזקת נפל ושפיר כתב הכ"מ דאין כאן ס"ס דכיון דהיתה בחזקת מעוברת רוב נשים ולד מעליא ילדן וסבר דלכן שינה הרמב"ם לשון הגמרא דבגמרא איתא לא תימא נפל אלא כמין נפל והרמב"ם כתב הטילו נפל דמשמע דידוע לה שלא הפילה רוח אלא שאינו ידוע אם הוא דבר המטמ' (ועיין בב"מ דף ו' ע"ב ד"ה אחד בכור אדם):
אך אף שזכיתי לתרץ במקצת דברי אדונינו רבן של ישראל הכ"מ מ"מ לא זכיתי לגמר דלפ"ז איך כתב הרמב"ם דדבר ידוע שכל הספיקו' אינן אלא מדרבנן כיון דרוב ולד מעליא מפילות א"כ הוי טומאה דאורייתא דמ"ש אם הפילה נפל בודאי וספק גררתו שכתב שם הרמב"ם דטמא מדין תורה כיון דאתחזק שם נפל אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ ה"נ כיון דרוב מפילות ולד מעליא א"כ הוי נמי טומאה דאורייתא ולמה הוא טהור ונ"ל ראי' דמהני ס"ס נגד רוב מסי' קכ"ט סעיף י"א דמתיר אפילו ברוב גנבי העיר נכרים וע"ש בש"ך ס"ק כ"ח שהניחו בצ"ע ולפ"ז לק"מ אך בהגהת פריש' כ' דהא דכ' הטור והמחבר שמא לא באו אלא על ממון כ' דלאו דוקא דמשום ס' אסור אלא דר"ל דמסתמא כך הוא וא"כ לק"מ קו' הש"ך דלא משום ס"ס מתיר אך עיין בעבודת כוכבים דלפרש"י במעשה דנהרדעי כ' רש"י מטעם ס"ס ולא מטעם דמסתמא דדוקא במעשה דפולמסא שם ע"ב אמרי' כיון דמפתתי טובא וע"ש בהג"א ובד"מ:
והנה בס"ט סוף סמן קפ"ז הביא ראיה דס"ס מהני במקום רוב מתו' נדה דף י"ח ד"ה שליא וכתב שזה ג"כ דעת רוקח הביאו הש"ך ריש סימן שע"ה דאשת כהן מעוברת מותרת לכנוס לאהל המת דהוי ס"ס שמא נפל ואת"ל ב"ק שמא נקבה ואמנם בתו' שם לא הזכירו מטעם ס"ס אלא דכתבו דאמרינן סמוך מיעוטא שיש שליא בלא ולד למחצה דעכ"פ אין בו רוב ולד והויא ליה פלגא דאין בו רוב ולד רובא ולפ"ז לדעת רשב"א במשמ"הב דף ז' והבאתיו בשער רוב וחזקה סימן ח' דכל היכא דהמיעוט סותר החזקה לא אמרינן סמוך מיעוטא עיין מה שכתבתי שם וא"כ ל"ל כמו שכ' התו' בכל כיוצא בזה שהמיעוט סותר להרוב אך התוס' בב"ק דף ע"א ד"ה שליא כתבו דהוי מטעם ס"ס ועיין בתשובת מהרי"ק סימן קע"ב דכתב וז"ל ידוע לכל מבין דאע"ג דסתם ספק ודאי ר"ל פלגא ופלגא מ"מ לא נמנעו חכמים מלקרא ספק אפילו דבר שאינו שקול ר"ל פלגא ופלגא אלא אפשר רחוק כההיא דפסחים דף ט' אב"א ה"נ ס' וס' הוא כדר"א דאמר מערים אדם על תבואתו כו' והלא דבר פשוט הוא שא' מי' או מק' אינם מערימים להכניס תבואתו במוץ שלה. ותדע שהרי מתחלה בעי למימר דהוי טבל ודאי וכן הוא לשנויא קמא דמשני ה"נ ודאי הוא כדר' חנינא כו' ודוחק שלתי' א' יהיה ודאי טבל ולתי' ב' יהיה פלגא ופלגא ר"ל קרוב למעושר כמו לטבל אלא ודאי פשיטא דגם לתי' ב' קרוב הוא להיות טבל יותר מלהיות מעושר אלא דלאו ודאי טבול גמור הוא כדר' אושעי' וגם קרוב הוא להיות מתוקן מדר' חנינא חזקה על חבר כו' אלא דאינו ודאי' גמור שהוא טבל לפי תי' ב' והרי לך בהדיא שהוא קורא ספק מה שהוא קרוב לודאי שאינו כן כיון שאינו מבורר גמור עכ"ל מהרי"ק. ועוד כתב שם ראיה לדבר ע"ש במהרי"ק והתימא שאין א' מהאחרונים שיביאו דבריו. אך צ"ע בנדה דף ה' ע"ב תוס' ד"ה ואם א"א שכתבו להדיא דר"ל קרוב להאי ומסקינן דאפי' בר"ה טמא מוכח דלא הוי ס' וכ"כ תוס' שם בריש חולין וא"כ מוכח דלא הוי ס' וא"ל דכוונת מהרי"ק שקורין אותו ספק אבל לא דחשבינן ליה לספק כדמשמע שם מדבריו שהרי מהראיה שהביא ממעשר מוכח דחשבינן ליה לס' להתיר ועוד דה"ל למהרי"ק להביא ראיה מתוס' דשם דאי' להדיא כדבריו בתוספתא ואפשר דדוקא לענין ס"ס חשבינן ליה לספק שהרי בספק א' הוא כמחצה על מחצה וכיון שיש עוד ס' א' אע"ג שאינו אלא מיעוט מ"מ מצטרף עם ס' ראשון והוי רובא להיתרא משא"כ לענין ס' א' אינו חשוב לעשותו ס' כיון דאינו אלא עפ"י מיעוט וצ"ע ובזה יש ליישב ג"כ דברי הכ"מ שהבאתי לעיל:
ודע מה שכתבו תוס' שכ' מההיא דחולין ברי לי שלא נגעתי ל"ד ברי דעזרה ר"ה ע"כ אין כונתם ברי קרוב לודאי כמו בנדה דא"כ אפילו היה בעזרה רה"י הוי טהור כיון דלא חשבינן למיעוט הזה לספק כמסקנא בנדה דאפילו בר"הר טמא אלא כונת שתוס' להוכיח דאע"פ דאמרינן ברי לי אין פרושו ברי' שהרי בחולין ל"צ לומר ברי לי אלא אפילו אם באמת הוא מסופק אם נגע או לא נגע כשר שהרי עזרה הוי רה"ר אע"כ דבריא ל"ד וא"כ ה"נ ל"ד אלא דהכא ר"ל קרוב לודאי שנגע דאל"כ בר"הר אמאי טמא והתם אפילו בפלגא כשר כיון דעזרה רה"ר: