דין ס"ס במקום חזקת איסור
הש"ך בסימן כ"ט האריך בזה ולכאורה נ"ל דהוא פלוגתא בין הראשונים דבכריתות ט"ז במתני' אי' ספק אכל חלב ס' לא אכל ואפילו אכל ס' יש בו כשיעור כו' והרמב"ם בפ"ח מהל' שגגות כתב וז"ל אינו חייב א"ת עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה בו כזית או פחות בכזית או שהיתה לפניו חתיכה חלב וחתיכה שומן ואכל א' מהן וא"י איזהו עכ"ל והנה הרמב"ם מהפך לשון המשנה מסיפא לרישא וידוע דרכו של רמב"ם שהוא מעתיק הלשון ככתבו ולמה מהפך כאן סדר המשנה ונ"ל דתוס' שם ע"ב ד"ה מדסיפא כתבו דמתני' חדא קתני שהיה כאן ב' חתי' וספק אכל החלב או השומן ואת"ל שאכל החלב ספק אם אכל ממנו כשיעור ואשמעינן דאפילו בס"ס מייתי א"ת וע"כ צ"ל דאף על גב דבכל ס"ס מותר הכא משום דאתחזק איסורא חייב אבל רש"י כתב במתני' ד"ה ואפילו אכל כגון שסבור שהוא שומן ואחר כך נודע לו שהוא אכל חלב אבל ס' יש בו כזית אבל בס"ס ס"ל לרש"י דאין מביא א"ת ונ"ל שזהו דעת הרמב"ם ולכן מהפך סדר המשנה כדי שלא נטעה לפרש כמו שכתבו תוספת:
ואמנם י"ל דגם לתוס' אף על גב דאתחזק מקרי ס"ס והכא שאני דזה לא מקרי ס"ס כיון שס' איסור היה אסור מן התורה כמו ספק א' בגופו כדאיתא בי"ד סימן ק"י סעיף ט' בהגהת רמ"א ומה שכתב כו"פ ראיה דס"ס מהני נגד חזקה בס"ד דמתיר ר"ת והתם יש חזקת איסור שאינו זבוח דשמא נדרס בסימנים כתבתי בשער רוב וחזקה סימן י"ד:
ודע דהתוספת באותו דבור כתבו דבכזית ומחצה למ"ד איקבע איסורא ליכא והרמב"ם סתם ומשמע דאפילו בכה"ג מקרי איקבע איסורא וכמ"שכ לחם משנה שם וכתב שהתוספת חולקים אבל ל"נ שהוא ט"ס בתוס' שהרי כתבו תוס' דאמרינן לקמן כו': ובאמת זה לא נמצא בגמרא אלא דקאמר למ"ד מצות ליכא ועוד שא"כ ה"ל למימר שם דף י"ח נ"מ בכזית ומחצה דלמ"ד אקבע ליכא ולברר איכא אע"כ דזה מקרי אקבע וכצ"ל בתוספת דאמרינן לקמן בכזית ומחצה מצות ליכא: