דין איסור דרבנן ואתחזק איסורא אם אזלינן לקולא
איסור דרבנן דאתחזק איסורא אי אזלינן בספיקא לקולא דעת הש"ך בכללי ס"ס סימן כ"א דאזלינן לחומרא ודלא כהגהת א"ז הביאו הש"ך סימן ק"ט ונ"ל שהוא תלוי בב' תירוצים שתרצו התוספות בפסחים דף ט' ד"ה כדי שתהא בהמתו כו' דלתי' ראשון של תוס' אזלינן לקולא ולתירוץ ב' לחומרא (עיין מה שכתבתי בשער א"וה הל' מליחה סימן ו' וכן מוכח ממה שכתב הר"ן בחי' נדה דף ס"א אהא דאמרינן מאן דרמי חוטא כו' וכתב הר"ן ומשמע דה"ה לכל איסור דרבנן דאף על פי שהוחזק כאן איסור כל שסלקו אעפ"י שלא נתברר אם סילק כולו מותר ומיהו מסתברא דוקא דומיא דחוט שהוא נמשך ביחד עכ"ל הרי להדיא דדוקא בכה"ג דהוי כמו רגלים לדבר הא בלא"ה אזלינן לחומרא עוד נ"ל ראיה בעירובין ל"ב דאמרינן בשל סופרים חזקה שליח כו' וצ"ע תיפוק ליה דהוי סד"ר אע"כ משום דאתחזק איסורא אך שם דף ה' ע"ב ר"א אמר אפ"ה כו' הוי סד"ר ומאי בכך הרי שם אתחזק איסורא וצ"ע ועוד ראי' מפ' ז' דתרומות משנה הו"י בב' קופות א' חולין ואחד תרומה שנפל סאה תרומה לאחד מהן דאם אכל או נפל לחולין הדין דבשנים נוהג בו תרומה אע"ג דמיירי ע"כ מתרומה דרבנן שהרי אמרינן שם ברישא שאני אומר וע"כ משום דאתחזק איסורא והנה הפ"ח הקשה על הש"ך ממשנה זו בב' קופות א' חולין וא' תרומה ואינו יודע איזה חולין ונפל א' לחולין אינו מדמעת וא"כ ע"כ דלא חשבינן לגופו של איסור דאל"כ איך אמרינן שא"א ונ"ל דגם הש"ך בודאי מודה לזה דלא נהפך ההיתר לאיסור כמו שכתבתי לעיל סימן מ"ד אך מ"מ ל"א סד"ר לקולא בזה כיון דכבר אתחזק איסור רק דהתם בנפל לחולין אמרינן שא"א כיון שגם לחולין זו יש חזקת היתר ואמרינן העמד על חזקת היתר משא"כ לענין החתי' הנשאר אין כאן חזקת היתר ולכן אסור משא"כ בסימן כ"ב שכתב הש"ך שנתערב איסור בהיתר ברוב ונאבד א' דשפיר יש חזקת היתר: