דין תערובות חד בחד לר"ת אם אסור והגאון בית מאיר הסכים עמדי וישוב על קו' הש"ך ס"ק ס"א:
ואמנם בעיקר הדין דתערובת חד בחד אחר' העיון נראה דס' א' בגופו וא' בתערובות חד בחד לר"ת מותר אפילו מדרבנן וכללא הכי הוא דב' ספיקות שא"א לבא לפנינו אלא בב' ספיקות כמו ס' מן האיש לכ"ע הוי ס"ס ובס"ס שאפשר שיבא א' קודם לחבירו כמו ס"ט בזה מחלוקת ר"ת ור"י ובנודעו שניהם בב"א בזה המ"ב מתיר אף לר"י וכ"כ הש"ך לסמוך עליו בה"מ וסעודת מצוה וכן משמע בחי' רשב"א דף נ"ג ע"ב ד"ה כי פליגי שכ' וז"ל קשה לי היכא דאיכא שוורים הרבה ועאל ארי' כו' הא ס"ס הוא שמא זו לא דרס את"ל דרס אימר שלא כנגד החלל וצ"ע ואם לא היה שם אלא בהמה א' אף כשנתערבה אין כאן ס"ס שא"ל את"ל שזו היא שנתערבה שמא נמי מותרת שהרי כבר אסרת קודם לכן כדברי ר"י ולא כר"ת עכ"ל וא"כ מוכח דהיכא דבא לפנינו בב' ספיקות הוי ס"ס אף לר"י דאל"כ מ"ש אם היה מתחלה שוורים הרבה נמי שייך לומר הרי כבר אסרת מס': ואמנם ס"ט שנתערבה חד בחד לר"ת תפסו כל האחרונים דאסור וראייתם ממש"כ רשב"א בתה"א הביאו הט"ז בס"ק י"ב וז"ל ועי"ל דכל שנפל כאן איסור בודאי וליכא רוב היתר הרי אנו רואים כ"א מאלו כגופו של איסור שהרי הוא אסור ד"ת והילכך אין הולכין בזה אחר ס"ס להקל עכ"ל ומזה הוכיח הפ"ח בס"ק מ"ו ובכללי ס"ס ס"ק י' דאפילו לר"ת אסור וז"ל הנה בתי' א' כ' דתערובת חד בחד לא מקרי ס' הבא מכח תערובת להתיר לדעת ר"י אבל לר"ת אה"נ דאפילו חד בחד מקרי ס"ס ובתי' הב' הוסיף דע"כ לא קשרי ר"ת אלא לחדא ספיקא דגופא דלא אתחזק איסורא וכגון ס"ט אבל היכא דאתחזק איסורא בודאי דהיינו תערובת חד בחד כל חדא וחדא מקרי ודאי איסור וכשנתערבה אח"כ אין כאן אלא חדא ספיקא וע"ש שכ' שבעל התרומה ס"ל כתי' ראשון של רשב"א דלר"ת מותר וסיים ומ"מ תי' ב' דרשב"א עיקר וכדמוכח שמעתתא דפ' התערובת וצ"ע דאין זה דומה לזה דע"כ לא כ' הרשב"א בתי' ב' דלר"ת חד בחד לא מקרי תערובות היינו דוקא בנתערב איסור ודאי דבדבר שחייבין כרת מביא אשם חלוי וגם בזה ע"כ צ"ל דל"א נהפך היתר לאיסור דא"כ יביא חטאת וכן ההיא דפ' תערובות דמיירי באיסור ערלה ודאי שנפל אבל בס' איסור שפיר י"ל דלר"ת מותר וכדעת ס' התרומה ולמה נימא דלתי' ראשון שכ' רשב"א ס"ל דלר"ת אפי' בודאי איסור שנתער' חד בחד ואח"כ נתערב ברוב מותר דמקרי ס"ס ואיך נאמר דלתי' ב' ס"ל לרשב"א דאפי' בס"ט בחד בחד לא מקרי ס' כלל וא"כ י"ל שפיר דגם ס' התרומה ס"ל כתי' ב' דרשב"א:
ובזה י"ל לשון הש"ע בסעי' ט' שכ' ס"ט שנתערבה באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל אם הוא מדברים המתבטלים ולשיטת הפ"ח כיון דאף לר"ת בס"ט בתד בחד אסור וא"כ פשיטא דצריך שיהיה בהיתר כדי לבטל והכי ה"ל לכתוב ס"ט שנתערב והוא מדברים שאינם מתבטלים אסורים דזה הוא עיקר החידוש להכריע כשיטת ר"י ודלא כר"ת אע"כ דלר"ת מותר דכיון דבא ב' ספיקות ביחד דגם לר"י מותר מה"ת כמש"כ הש"ך בסי' ד' רק מדרבנן אסור ולר"ת מותר אפי' מדרבנן והכריח הש"ע כשיטת ר"י דס"ט שנתערב אינו בטל עד שיהא בו כדי לבטל לאפוקי מדעת ר"ת ובזה מתורץ קו' הש"ך בס"ק ס"א שהק' שם וז"ל וגם ל"ל למחבר לכתוב כלל האי דינא דמה"ת נימא דעדיף מב' תערובות כו' ע"ש ולפ"ז א"ש דודאי לר"ת עדיף ספק א' בגופו מב' תערובות והראיה שהרי התוס' בזבחים ד"ה נתערבו באחרות ושם דף ע"ד ע"ב ד"ה ואב"א הם הכל דברי ר"ת וס"ל דתערובת ב' צריך לאכול ב' ב' דוקא ובס' א' בגופו משמע ודאי לר"ת דמותר אפי' א' א' כמו ס"ס דא"א ונדה וע"כ צ"ל דתערובות ב' אף דהוי ס"ס מ"מ כיון דאתחזק שם איסורא דהא בודאי נתערב בו איסור רק דאמרי' זה שאוכל עכשיו אינו האיסור ולכן צריך דוקא ב' ב' משא"כ בס' א' בגופו די"ל אין כאן איסור כלל מותר אפי' א' א' וא"כ צריך המחבר לאשמעי' דאפי' כשספק א' בגופו דלא אתחזק איסור כלל אפ"ה אסור וסברא גדולה היא דכיון דחכמים גזרו שחה"ל אינו בטל אפי' באלף וא"כ מדרבנן הוי כל האלף כאלו הם רק א' וכמו דבדאורייתא בחתי' א' מב' חתי' הא אתחזק איסורא ה"נ אם נתערב א' מאלו האלף הוי כמו אתחזק איסורא משא"כ ס' א' בגופו דלא אתחזק איסורא כלל ואמנם בא"וה כלל כ"ו דין י' כ' ג"כ דחד בחד לא מקרי ס' לר"י:
והגאון בית מאיר השיב לי וז"ל מה שכתב מר דמסתבר לו לר"ת אף ס"ט שנתערבה חד בחד שרי ואין ראיה מתי' ב' דרשב"א יפה כ' וזה גם לשונו נעל"ד איני רואה בזה השגה דהא מה שכתב הרשב"א וי"ל עוד דכל שיש כאן איסור ודאי ליכא רוב היתר הרי אנו רואין כ"א כגופו של איסור ר"ל דר"ת נמי מודה בזה דמחמרי' מדרבנן שלא לצרפו לס"ס ורואין כ"א מאלו כגופו של איסור מפני החומר שמביא כ"א א"ת משא"כ בס' דרוסה אף שספיקו מה"ת לחומרא מ"מ אינו בא"ת כמו בא על אשה ס' מגורשת שהיא בחזקת איסור לגמרי דאלו לפ"ח למה בא"ת ולמה לא חטאת א"ו דמה"ת ס' גמור הוא אך מדרבנן מחמרי' עכ"ל: