דין דלא הוי קבוע אלא כשיש כאן ודאי איסור אבל אם י"ל דאין כאן איסור כלל אפילו אם נאמר איסורא ברובא איתא לא נקרא על כל פנים קבוע:
אף שהראיתי פנים מתוס' דעבוד' כוכבי' מ"ט דאמרינן איסורא ברובא וכמו שהחמי' הגאון ר"ה וא"כ אם נפרש הרוב בב"א עדיין אסורין צ"ע אם הם נקראי' קבוע וא"כ אם נפ"ש בשוגג מ"מ אסורין דהוי פירש בפנינו או נימא דדין קבוע כבר נתבטל ואינו אסור רק מטעם איסורא ברובא וא"כ אם פירש בשוגג או לטור פירש ממילא מותר מצאתי לרשב"א בתה"א דף קכ"א כתב במעשה דההוא טבחא ללישנא בתרא דאמרינן א"ד א"ר וכי בשביל שוטה זה דאכוין לצעורי לחבריה נאסור כל המקולין ואקשינן טעמא דאכוין לצעורי הא לא"ה אסור והתניא ר"א מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד נכרי מותר ופרקינן ש"ה דאתתזק איסורא ואיכא למידק וכי אתחזק מאי הוי ואמאי אסור מה שלקח כבר קודם שנולד הס' ומ"ש מט' חניות דאמרינן בנמצא הלך אחר רוב ול"נ דלישנא בתרא מפרשין ליקח מכאן ואילך וא"ת א"כ מאי הקשה מרבי וכי סבר דרבי מתיר אפילו מן הקבוע י"ל דהאי מקשה סבר דלא אמרינן כל קבוע כמחצה אלא בשיש שם ודאי טריפה דומיא דט' חנויות אבל כשאין שם איסור ברור כי הא דאיכא לומר דלא מכר לנכרי אחר אלא לזה שמכר לו חתיכה זו כי הא לא אמרינן קבוע דכל שאין שם איסור ברור היאך נאמר לו קבוע ואהדר לו ש"ה דאתחזק איסורא דלנכרי זה מיהא מכר וכבר אתחזק איסור זה בקבוע א"נ ה"ק ש"ה דאתחזק איסורא ביד נכרי במקולין דכיון שפשע ומכר יש לחוש שכמו שמכר לזה מכר לשאר הנכרים המוכרים בשר במקולין עכ"ל הרי להדיא בין לדעת המקשן ובין לתרצן דבר פשוט דלא נקרא קבוע אלא באתחזק איסורא אבל היכא דאפשר לומר אין כאן טרפה כלל לא מקרי קבוע ולפ"ז אפילו פרשו כלן בב"א חוץ מא' מהם שנשאר בבית השחיטה אף שכתבנו בסימן י"ט שחוזרין להיות קבוע דוקא כשבאו כלן לכאן דאתחזק כאן איסורא הא אם חסר אפילו א' הא אין אתחזק איסורא לא הוי משום קבוע ואף שיש לבעל דין לחלוק ולומר דכוונת רשב"א דהתם אפשר לומר דלא מכר לנכרי כלל אבל כאן כיון שהיה בודאי אחד טרפה או ס"ט זה מקרי אתחזק אסורא מ"מ נביא ראיה לזה דליתא שהרי בפ' התערובת בטבעות של עבודת כוכבים פריך מ"ש א' ממ' דאינו אוסר כו' א' מס' נמי נימא איסורא ברובא ובין לר"י דמיירי אפילו שלא בפנינו ובין לרשב"א דמיירי בפנינו כמו שכתבנו בשמם סימן ל"ד ק' מ"ה בשלמא א' ממ' מותרין דמקרי פירש לכל הדעות זולת לדעת הרא"ה עיין בסימן כ"ח משא"כ א' מס' דכיון דאמרינן איסורא ברובא ה"ל קבוע וה"ל פירש ממילא לר"י או בפנינו לרשב"א ואסור אע"כ דכיון דכבר נתבטל קביעות ראשין אף דאמרינן איסורא ברובא מ"מ לא מקרי קבוע ונ"ל דה"ה אם מכרו מקצתן קודם שהביאו השאר למקולין בזה ל"א דיחזור הקביעות למקומו ועיין לקמן סימן נ"ב:
יצא לנו שאם לאחר שפירש מבית השחיטה למקולין נמצא טריפות כגון שהביאו למקולין איזה אחוריים וחתכו אותם לחתיכות ונמצא בוקא דאטמא דשף והרי אתחזק כאן איסורא וכבר כתבנו בסימן י"ח דאם היה קודם שנודע לא מהני הפרישה מ"מ אם לא הביאו למקולין כל חלק הפנים רק מקצתן באופן שי"ל דאפשר כל חלק הפנים הם מן הכשרים וא"כ אם לא נפרשו רוב בב"א אמרי' על כל אחד ואחד כל דפירש ואלו חלק הפנים שנשארו בבית השחיטה הם נקראים קבועים שהרי שם בודאי היה האיסור פעם א' ואם הביאו הרוב בב"א אף דאסורים למאן דס"ל איסורא ברובא ועיין בסימן מ' מה שכתבנו מ"מ לא נקרא קבוע ואם פירש בשוגג אח"ז מותר או פירש ממילא אפילו להטור אא"כ הביאו כלן לכאן דאז נעשה כאן קבוע אך אם הביאו לכאן כל האחוריים נ"ל דאז אף שלא הביאו לכאן רק מקצת מחלק הפנים כיון דע"כ כל הפנים ג"כ אסורין חל שם קבוע עליהם:
והנה לפי מה שהוכחתי דאו"ה היה לו גרסא אחרת ברמב"ם דלפי הנוסחא שבידינו וכן ברא"ש וטור וש"ע א"כ ע"כ מוכח דהרמב"ם מיירי אפילו שנעקרו בב"א ובשעת עקירתן נחלקו דגם בזה נתבטל הקביעות אבל לגרסת או"ה דגרס נעקרו כלן ופירש א' מהנעקרין כו' ע"כ מיירי בזא"ז וכמו שכתבתי והמ"א הרכיב שיטת איסור והיתר לשיטת הש"ע לפי הגרסא שבידינו ובאמת הם ב' חלוקי דינים דבאמת אם נעקרו כלן בב"א והיו בקביעות ג"כ יחד כלן חוץ לחצר ופירש א' מהן בזה הם דברי א"וה דמפקחין אבל בנעקרו כלן בב"א ובעת עקירתן נחלקו אין מפקחין: