דין יבש ביבש בשני בתים אם שייך בזה ביטול
וראיתי בפ"מג סימן ק"ט ס"ק א' שכתב דיבש ביבש אפילו א' בבית וב' בעליה מצטרפים ולא כתב שום ראיה לזה ואני בעניי נראה לי להיפך דהא דין זה דא' בבית כו' נלמד מדין קופות עיין בתה"א דף קי"ג ושם הוא ביבש ביבש ואם כוונת הפ"מג בעתידין להתערב ובאיסור דרבנן אם כן מ"ש יבש הא בלח נמי דינא הכי כדאיתא בסימן קי"א ובאיסור דאורייתא בודאי אפילו ביבש ושל אדם א' עתידין להתערב אינו מצטרפין וראיה ברורה לזה מפ"ט דתרומות משנה ה' מאה לגנה של תרומה וא' של חולין בדבר שאין זרען כלה כולן אסורין ופי' הרע"ב ע"פי תוספתא לפי שאין קרקע עולה בק"א וכתב שם התי"ט וז"ל ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ע"כ ולא דמי למשנה י' דפרק ד' דהתם בתלוש וראוין הן להתערב עכ"ל התי"ט הרי דמיירי ביבש ואפ"ה כיון דאין ראוין להתערב אסור אפילו במאה ומ"ש מאה בדרבנן מרובא בדאורייתא ועוד כיון דכ"א מבורר במקומו בפ"ע כל א' קבוע במקומו כמ"שכ בתשו' מהרי"ל שהעתקתי בסימן י"ד והפ"ח גופא כתב ס"ס קי"א לדבר פשוט דדוקא בשיעורי דרבנן ואף דכ' שם במבש"אמ דכיון דאפשר למיקם אטעמא לא נכנס בס' זה לא כתב רק לסניף בעלמא ועיקר טעמו כמ"שכ שם וז"ל ודע דמילתא דפשיטא דכ"ז אינו אלא באיסור אז שיעור דרבנן והרשב"א לא פליגי אלא במב"מ ואיכא רובא בכל קדרה דמדאורייתא ברובה בטיל אבל לא במבש"אמ ותדע דטכ"ע דאורייתא ע"כ. ולא זכיתי להבין חילוק בין יבש ביבש חד בחד למבש"אמ דא ודא דאורייתא ועוד מסיק שם דאפילו במב"מ ואיכא ס' ע"י צירוף אין להקל כ"א בהפ"מ וכ"כ הט"ז שם וז"ל וחלילה להקל באיסור תורה ומכ"ש א' בבית וב' בעלי' ועוד כתב הפ"ח בסימן ק"ט ס"ק י' וז"ל ואף לרשב"א לקמן סימן קי"א דס"ל דמב"מ ב' קדרות של אדם א' מצטרפין לבטל בס' ה"מ כי איכא בכל קדרה רוב היתר נגד האיסור דלכשת"ל דנפיל בהא או בהא מבטיל מן התורה ברוב הא לא"ה פשיטא דאין מצטרפין לכ"ע דהוי ספק דאורייתא ואף דבש"ך ס"ק ט"ז משמע דאפילו בדאורייתא מהני צירוף יש לומר דלא לדיוק' כ' רק שכתב הדין בדאורייתא אפילו יש ס' בא' לא תולין ועוד שהרי הש"ך כתב בסימן ק"ז ס"ק א' דבדאורייתא ל"א כל שנכנס בספק כו' וכ"כ בסימן ק"ה ס"ק ל' ודברי הש"ך בסימן קי"א ס"ק י"ט צ"ע ועוד דהא הש"ך מסיק דראוי להחמיר כרא"ה והרא"ה ס"ל דכל קולות אלו אינם רק בשעורין שהם למעלה מס' ע"ש. ועוד דאיך שייך דמדאורייתא חד בתרי בטל ע"י צירוף ובדרבנן אפילו בס' לא בטיל לשיטת רא"ה והיכן מצינו שיהיה בדרבנן חמור מדאורייתא אבל אי נימא דמדאורייתא לא בטיל א"ש דתיקנו רבנן בשיעור דילהו כשיעורא דאורייתא:
וא"ל מטעם דכל שנכנס בס' מסייע לבטל ז"א דהא לא מצינו סברא זו במשנה ובגמרא רק מהא דב' קופות וב' מגורות כמו שכתב הרשב"א בתה"א דף קי"ג קי"ד וס"ל דאפילו באין עומדין להתערב ואפ"ה מסיק דראוי להחמיר והרמב"ם והרא"ש כתב דזה דוקא בעומדין להתערב וגם האו"ה כתב בסתם דלא קיי"ל כל מה שנכנס בס' הביאו הש"ך סימן ק"ה ס"ק ל' ואף דהש"ך כתב בסימן צ"ב דדוקא במשא"מ משום דאפשר לברר הוא ל"ד דבאמת עיקר הטעם משום שהוא דאורייתא ועוד מנ"ל לילף איסור דאורייתא מב' קופות דאינו אלא שיעורא דרבנן:
ועוד שהרי הא דכל מה שנכנס בס' כו' הוא מטעם כל העתיד להתערב כמעורב דמי עיין בתה"ה שם ומהני סברא זו אפילו בדאורייתא וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' אישות הלכה ו' כר"י דמתנות שלא הורמו כהורמו דמיין ומהני לענין קדושין ובפ"א מהל' טומאת אוכלין הל' כ"ה כת' דבשר פרה מטמאה טומאת אוכלין והיינו מטעם כל העומד לפדות כפדוי דמי כדאי' במנחות ק"א ע"ב ופסקה הרמב"ם בפ"א מהל' פרה הל' י' אך עיין בב"ק ע"ו ע"ב תוס' ד"ה והלא זריקה דזה דוקא היכא שיש מצוה בדבר כמו הרמת תרומה ולפדות פרה כשמצא נאה הימנה וזריקת דם לר"ש דכל העומד לזרוק כו' וכדאיתא בכריתות כ"א ע"ב. ובזה מתורץ קו' ראב"ד בפ' י"ג מהלכוח תרומות הל' ו' דכתב סאה תרומה שנפלה לק' ולא הספיקו להגביה עד שנפלה אחרת דלת"ק אסור ור"ש מתיר דס"ל דהכל תלוי בידיעה וע"ש בכ"מ ולפ"ז לק"מ דהרמב"ם פוסק כר"ש והתם נמי עומד לתרום משום גזל השבט וס"ל דראב"ש דתוספת' מפרש דברי אביו או בדבר שעשוי לכך כדאיתא בחולין דף ע"ג כל העומד לחתוך ועיין סוטה כ"ה ע"ב תוס' ד"ה לאו כגבוי ודומי' דהכי כל העומד להתערב הוא דוקא בעומד לכך אבל בלא עומד לכך ומכ"ש שבודאי לא יתערב דומיא דהכא שהחניות שמוכרים לאנשים הרבה ולא יתערב בודאי ל"א כל העומד כו' ואם כן אף אם נימא דהוכחת הב"ח מוארב לו אינו מוכרח כמו שכתבנו מ"מ אין כאן ביטול כלל דכל חנות וחנות הוא עומד בפ"ע בספק דאורייתא אם הוא כשר או טריפה ובשלמא מה שלקח קודם שנודע התערובת מותר לדעת הר"ן דאמרי' כל דפריש כו' דבזה לא צריך ביטול כמו בקבוע דאורייתא דל"ש ביטול והרציתי דברים הללו להגאון בעל בית מאיר והשיב לי שגם הוא כתב כן דבודאי דעת הב"ח נכונה וכיונתי ברוב הדברים לדבריו וגם הוא הביא הראיה ממשנה דתרומות ולכן לענ"ד קשה להקל אפילו בהפ"מ כי לדעתי אין מחלוקת בזה דהר"ש לא כתב רק דלא מקרי קבוע אבל מ"מ אפשר דמודה דעל כל פנים ביטול ל"ש בזה ויש לחלק בין אם הוא קבוע או אינו בטל כדלקמן: