מחלוקת רמב"ם ורשב"א אזלי לשיטתם בגירסת הש"ס
יצא לנו מזה דלרמב"ם בפירש בפנינו ומכ"ש בלקח מן הקבוע דינו כס"ט לר"י ולר"ת הוי כחד בחד ובעינן באמת ג' תערובת כקושית הב"ח והש"ך ולרשב"א הוי אפילו בלקח מותר דס"ל דקבוע אינו רק כתערובת ועדיף מס"ט רק דהתורה אסרה תערובת בזה. ונראה דכ"א הוכיח סברתו מגמרא לפי גירסתו דגירסת הרמב"ם ברימוני בדן אחד לרבוא ומרבוא לשלש ומשלש למק"א וס"ל לרמב"ם דדוקא תערובת ג' מותר וא"כ קשה אי נימא דקבוע אינה אלא כתערובת א"כ קשה הא בתערובת ב' נמי מותר דהוי ס"ס ע"י ב' תערובת אע"כ דקביע הוי או כס"ט לר"י או כחד בחד לר"ת ולכן בעינן ג' תערובת ולכן הוצרך לכתוב בטבעות להתיר הספק משום שא"א איסורא ברובא וכמו שכתבנו בסימן ל"ו אבל הרשב"א דגרס שנפל לשלש ומשלש למק"א הרי דמותר אף ב' תערובת ואי איתא דקבוע הוי כס"ט לר"י או כחד בחד לר"ת קשה מאי מהני תערובת ב' אע"כ דקבוע אינו אלא כתערובת רק דהתורה אסרה זה התערובת ולכן כתבו שפיר דאפי' בלקח מקבוע דאוריית' ונתערב דמותר מטעם ס"ס דאי איתא דקבוע הוי כמחצה ע"מ בקבוע דאורייתא בודאי אף בקבוע דרבנן הוא כך דכל דתיקון רבנן כו' אע"כ דאפי' בדאורייתא לא הוי רק כתערובת רק שהתורה אסרה קבוע זה: