לתרץ השגת ראב"ד והלח"מ על הרמב"ם וגם י"ל דגם הרמב"ם ס"ל דל"א איסורא ברובא:
עוד י"ל דגם הרמב"ם לס"ל כלל איסורא ברובא ונתרץ בזה כל מה שהק' הראב"ד והלח"מ שם עליו והנה בראב"ד שלפנינו כתב הא דאמרינן איסורא ברובא ליתא דשמואל ור"י פליגי עליה דרב עכ"ל וזה צ"ע דהא ר"י אינו חולק על רב אלא מתקן דבריו ועיין בסימן כ"ז והנכון כמו שכתב בלח"מ וז"ל עוד השיג הראב"ד דהא ר' אושעיא דלא כוותיה (והיינו מה שהעתקתי מחביות) ולא ה"ל לפסוק כרב במקום ר"א ושמואל ואי משום הא נמי ל"ק דרב עדיפא ליה אבל הקו' היא דבהל' תרומה פסק כר"א עכ"ל ולא זכיתי להבין דמה שכת' דרב עדיף דקו' הראב"ד הוא כיון דרב הוי יחיד נגד רבים וכתב עוד הלח"מ די"ל דהא דר"א היינו דליכא אלא חד ס' כמו חביות דליכ' אלא חדא תערובת אבל היכא דאיכא ב' ספיקות אמרי' איסורא ברובא עכ"ל וגם דברים אלו צ"ע דכיון דיש כאן ס"ס ל"ל כלל הטעם דאיסורא ברובא וכמו שהק' הלח"מ שם וז"ל מדכ' הרמב"ם שאני אומר משמ' אבל מחצה על מחצה אסור וזה א"א דהא איכא טעמא דס"ס וכמו שכ' הרשב"א ואע"ג דבגמרא אמרינן מ' וס' תירץ הוא משום דאצטריך למנקט באידך ס' נקט נמי מ' עכ"ל ובדברי קדשו של ראב"ד י"ל דס"ל ג"כ איסורא ברובא לחומרא אלא דמשיג על הרמב"ם דמדבריו משמע דלכן מתיר המ' דשום איסורא ברובא וע"ז כתב דליתא דמחמת איסורא ברובא לא נתיר המיעוט כמו בחביו' או י"ל דראב"ד ס"ל דל"א כלל איסורא ברובא לא לאיסור ולא להיתר וכן משמע פשט לשונו ולתרץ כל הקו' על הרמב"ם נ"ל די"לד דהרמב"ם כתב טעם זה דאיסורא ברובא להתי' המיעוט ובתה"א דף קנ"ד בסופו כתב דרוב אסור דאמרינן איסורא ברובא ועוד דמדברי רמב"ם משמע בנפל מחמתן דאסור כמו שכתב הלח"מ וברשב"א כתב להתיר מחציתן מטעם ס"ס ונ"ל דכ"א אזיל לשיטתו דהרשב"א כ' יראה לי שאם נתערב חתי' זו שלקח מהקבוע ברוב מותר וכ"פ בש"ע והק' הב"ח הביאו הש"ך לא יהא אלא ס' טרפה שנתערב דקיי"ל בסעיף ט' דאסור דהוי ס' א' בגופו כו' ותירוצו דחוק (וכ"ש לפי מה שהבין הש"ך בכונת רשב"א בס"ק י"ד דמסכים לרא"ה דלס"ל קבוע חידוש הוא ומ"ש דלענין תערובת יהיה חידוש וצ"ע) ולכן נ"ל דהרי הרשב"א בתה"א דף קט"ו כתב דמעיקר הדין הוא כר"ת דמתיר ס' א' בגופו כו' רק שיש להחמיר כר"י והרשב"א שם הק' לפי גירסתו ברמוני בדן שנפל א' ממנו לשלש ומשלש לשלש ופריך הש"ס ל"ל לשלש בתרי סגי ומשני מאי שלש תרי והוא והקשה הרשב"א ל"ל תרי דהא חד בחד נמי הוי תערובת ותי' דלר"י א"ש דזה הוי כס' א' בגופו ועוד י"ל דחד בחד הוי כגופו של איסור ע"ש ור"ל אפילו לר"ת ניחא דחד בחד גרע מס' א' בגופו אלא דהוי כודאי איסור ולפ"ז ק' למה התיר בלקח מן הקבוע ונתערב כיון דקבוע כמחצה ע"מ א"כ הוי כחד בחד אע"כ צ"ל הא דקבוע כמחצה ע"מ אינו ר"ל כחד בחד אלא באמת מקרי כתערובת רק דהתורה אסרה ס' זה ועשאו כאלו היה חד בחד וא"כ הרשב"א לשיטתו דס"ל דתערובת ב' מותר וא"כ א"ש דמתיר בלקח מן הקבוע ונתערב דהא הוי כתערובת ב' ולק"מ קו' הב"ח והש"ך ולפ"ז א"ש נמי מה שהחי' הרשב"א בנפלו מחציתן דהוי נמי ס"ס אך לפ"ז יש לנו להתי' אפילו הרוב ע"י תערובת דהוי נמי ס"ס ולכן הוצרך הרשב"א ליתן טעם דהרוב אסור דלא חשבינן ליה לס' אלא לודאי דאיסורא ברובא איתא:
אבל הרמב"ם י"ל דס"ל באמת כקו' הב"ח והש"ך דקבוע הוי כספק טרפה ואפילו בקבוע דרבנן דכל דתיקון רבנן כו' ולפי מה שכתב הגמיי' בהל' מ"א פי"ז והרמב"ם ס"ל כר"י דס' א' בגופו כי' לא הוי ס"ס וא"כ אסור מצד הדין ולפי מה שכתב המ"מ בפ"א מהל' י"ט דהרמב"ם ס"ל כר"ת כבר הוכיח הרשב"א דלר"ת צריך לומר דהוי כגופו של איסו' והרמב"ם בפי"ו מהל' מ"א כתב נמי רמון שנפל לג' ולא כתב חד בחד מוכח כתירוצו של רשב"א וא"כ לא מהני מה שנתערב ועיין בכללי ס"ס בש"ך סעיף כ"ד וא"כ א"צ טעם לאסור כשנפל רוב למק"א ואפילו המחצית אסור דלא מהני ס"ס רק דקשה למה המיעוט מותר דהא ס"ס לא מהני וע"ז הוצרך לתת טעם להתיר המיעוט שא"א איסורא ברובא והיינו כיון דבלא"ה איכא ס"ס רק דלא מהני מדרבנן וכיון דמילתא ורבנן הוא סמכינן אשאני אימר ודומה למה שכתב הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"ו והא וכתב הרמב"ם שם כוס של עבודת כוכבי' שנתערב בק' ופירש א' מהם ונתערב באחרים דמותר מטעם ס"ס י"ל דסמך על דין דטבעת דסמיך ליה דאמרינן שא"א או י"ל דבשלמא דטבעות דמיירי בנחלקה י"ל דס"ל כשיטת רא"ה שכתבתי לעיל סימן כ"ט דלא מקרי פירש כלל וא"כ יש לו עדיין דין קנוע משא"כ בכוס דמיירי בפירש גמיר וס"ל לרמב"ם כר"י דפירש ממילא אסיר כמו שכתב הגמיי' בהל' חמץ ועכ"פ אינו אסור רק משום גזרה שמא יקח מן הקבוע אבל אינו קבוע ממש יש להתיר שפיר מטעם ס"ס משא"כ קבוע ממש כטבעות לשיטת הרא"ה הוי כגופו של איסור: