דין קבוע לדעת הב"ח
אבל דעת הב"ח בסימן ק"י בי' חניות ובכ"א יש בהמה א' ונמצאת ריאה א' טריפה באופן שיש חנות א' ודאי טרפה רק שאינ' ניכרת איזה היא דזה הוי קבוע דאורייתא וז"ל כיון דאין האיסור מעורב תוך ההיתר ה"ל כמו ט' חניות כו' ואעפ"י שאינו נודע האיסור במקומו כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא פרט לזורק אבן והתם כיון שנודע שיש שם אף על גב דאינו נודע כלל ה"ל קבוע ה"נ דכותי' עכ"ל ומדבריו משמע דהוי קבוע דאורייתא וכ"כ הט"ז ס"ק ה' וכן משמע דעת הש"ך בס"ק י"ד וס"ק כ"ט ולפ"ז י"ל דלהסוברים בפי' ממילא אסור באינו ניכר האסור ה"ה הכא דג"כ יש לגזור שמא יקח מהקבוע ובזה י"ל דלדעת הב"ח ק' דלמה תני' בברייתא ט' חניות כו' דהיינו בניכר ולמה לא אשמעי' אפי' באינו ניכר וכמו שכתב הב"ח ולפי"ז אחא שפיר דבא לאשמעינן דבניכר או נמצא מותר מה שאין כן בכהאי גונא דאפילו נמצא דהיינו פירש ממילא גם כן אסור ולכאורה יש לי ראיה לדבריו דאם לא כן מאי פריך ביומא אהא דשמואל דאמר אין הולכין אחר רוב ת"ל דהוי קבוע שמא שמואל אשמעינן בכה"ג דלא מכירין מי הוא דל"ש בו קבוע ואפילו הכי אין הולכין אחר הרוב אע"כ כב"ח אך לפי מה שכתבתי לעיל סי' א' דאדם שיש בו דעת הוי כניכר ואם כן אין ראי' אך לפ"ז גם ראיות הפ"ח נדחה שכתב דהא וארב לו היינו אפילו אינו מכירין ואפ"ה ילפינן מיניה קבוע ולפ"ז ליתא דאף דלא ידעינן לה מ"מ הוי ניכר ולדברי הב"ח צ"ל דדוקא כשהאיסור מעורב בהיתר בזה אזלינן בתר רובא אבל כשאינו מעורב כ"א וא' עומד לעצמו וסיים הב"ח דבזה מדינא אסור כל החתי' שבמקולין אפילו אינה ר"ל. ונ"ל דגם דעת רמב"ן כב"ח בגיטין ס"ד דהאומ' לשליח לקדש אשה אסור בכל הנשים שבעולם וכתב רמב"ן דמדינא אסור והיינו ע"כ מטעם קבוע ונ"ל דגם דעת רמב"ם כן בפ"ה דטהרות מ"ח שוטה א' בעיר כל הרוקין טמאים וכתב הרמב"ם דה"ל קבוע (ושכתב הרמב"ם בשוטה אחת בעיר מטעם קבוע צ"ע בפסחים י"ט ע"ב דמשני ל"צ אע"ג דאתחזק זב אפ"ה ל"ג על ספק רוקין בירושלים ש"מ דלא הוי קבוע וע"ש בפי' הרא"ש שחולק ע"ז) ונ"ל דהרא"ש אזיל לשיטתו דס"ל דכיון דאינו ניכר לא ה"ל קבוע ובאמת כן משמ' בכתובות ט"ו ט' צפרדעים ושרץ ע"ש ברש"י דמשמע שאין ניכר איזה הוא השרץ וכן מוכח בנדה י"ט דאי' שם בריי' זו ומסיים בה ובנמצא הלך אחר הרוב הרי דמיירי שאינו ניכר ואעפ"כ נקרא קבוע ועיין במנחות כ"ג תוס' ד"ה שחוטה ודבריהם צ"ע דהתם לא מטעם קבוע דאם כן ק' מ"ש נבלה משחוטה אע"כ דהתם מטעם מין במינו אייתינן עלה ונ"ל דכוונת תוס' כיון דהוי מין במינו יש לו דין קבוע והוי כמחצה ע"מ:
והפ"ח ס"ק כ"ב כ' וז"ל ושגגה הוא בידו דאין חילוק בין קבוע זה לקבוע דחתי' והכל בטל כדין יבש ביבש דבכה"ג לא הוי קבוע כדהוכחתי בס"ק י"ג ושם הביא ראיה מתוס' ג"ה והרא"ש דכל שנתערב ולא ידיע האיסור מדאורייתא ברובא בטיל ע"ש והנה באמת בתוס' פסחים משמע להדיא כדעת הר"ש אבל מה שכתב ראיה מתוספת חולין והרא"ש אינו ראיה כלל שהם לא כ' רק דהיכא דאינו ניכר בטל וזה אמת דהא בתערובת בהמות מודה הב"ח אבל בתערובת חניות לא זכיתי להבין כלל איך שייך בזה ביטול דהא אין כאן ס' על החנות רק על הבשר שבתוכו ואיך יתבטל הבשר שברשות זה ע"י הבשר שמונח בחנות אחרת דהא אפילו באיסור דרבנן דקיי"ל בסימן קי"א דא' בבית וב' בעלי' מצטרפין איתא התם דדוקא באדם א' ועתידין להתערב ודוקא באיסור דרבנן או שיעור דרבנן כמ"שכ שם הפוסקים והפ"ח שם אבל בתערובות חניות שעומד למכור ואינו עתיד להתערב איך נאמר שיסייע הבשר שבשאר חניות לבטל האיסור וא"כ אף אם נאמר דלא מקרי קבוע מצד קבוע מ"מ כיון דל"ש בו ביטול מדאורייתא על כל פנים אסור ליקח אפילו חשאר"ל כדכתב הב"ח והביאו הש"ך בס"ק כ"ט ואפשר אפילו מדאורייתא אסור בלקח דהא כ"א וא' נקרא קבוע לעצמו כיון שאינו מתבטל מדאורייתא וכ"ש דראיות הר"ש אינו מוכרחת שהביא ראיה דאל"כ כל עולם יאסור לזרוע דשמא נחל איתן הוא עיין בכו"פ מה שתי' ע"ז:
ועוד נ"ל דהתם כיון דאנו דנין על הקרקע אם כן שפיר הוא כתערובות יבש ביבש בדאורייתא ולא רצו חכמים לגזור ע"ז אבל בתערובות חניות כיון דאין אנו דנין על החניות אם כן אין כאן ביטול כלל מדאורייתא וה"ל עכ"פ קבוע מדרבנן כמו שכתבתי בשם הרשב"א בסימן א' ואפשר דהוי קבוע דאורייתא: