דין זה שכ' רמ"א דאם פרשו רוב למק"א ומיעוט למק"א הוא מחלוקת ראשונים אם המיעוט מותר:
ואמנם בעיקר דין זה שכ' רמ"א יש מחלוקת בין גדולי ראשונים אם המיעוט מותר דז"ל רשב"א בתה"א ק"ג ס"ט שנתערבו כולן אסורין נתפזרו ונדו מותר כו' ודוקא כשלא הנידן הוא אבל אסור להנידן כו' שמא יבוא ניקח מן הקבוע כו' וכן אם פרשו מיעוט למק"א ורובן למק"א המועטין מותרין שא"א איסורא ברובא איתא דגרסי' אר"י א"ר טבעות של עבודת כוכבי' כו' וכ' הרא"ה שכ בבד"ה וז"ל הי' לו לפרש דכי אמרי' מ' מותרין דוקא כשנפלו לרובא דהשתא איסורא ברובא אשתאר ולענין בטולי הנהו מ' אבל בפ"ע אסורין דהא ודאי איסורא בחד מהני הוא או בס' או במ' וכה"ג לא מקרי פירש כיון שאין חלוקתן אלא כדרך חלוקה עכ"ל וכ' עליו הרשב"א במשה"ב וז"ל המחבר בס"ט שנתערבה אמרה והתופס הזה טעה במה שכתב דכיון דאין כאן ודאי טרפה חנא ס' אפי' בלא פרשו אפשר להתיר לר"ת דהוי ס"ס אלא שר"י חולק בדבר אבל מ"מ כיון דאין כאן אלא ס"ט ועוד דניידו כולם אע"ג דלא נתפזרו לגמרי כיון שפרשו כאן מ' וכאן ס' כולהו ניידי וכל המ' מותרים ואפי' בלא תערובת דכל המיעוטין שפרשו אנו אומרים כל דפריש ואיסור' ברובא אלא כיון דלא נתפזרו לגמרי אלא שהרוב פירש לצד א' מחמרינן ואוסרין ליקח מאותו רוב ואפשר דבכה"ג אפי' פרשו ס' למק"א אין אוסרין תערובתן דבכל חדא איכא ס"ס שאין אומרים בודאי איסורא ברובא דבס"ט אין מחמירין כו' ומיהו ראוי להחמיר עכ"ל הרי לך בהדיא דלרא"ה זה לא מקרי פירש כלל והנה ע"כ הרא"ה מודה לרשב"א בפירש ממילא דמותר שהרי לא השיגו בדף ק"כ ולפ"ז צ"ל דס"ל דההיא דטבעות מיירי שנחלקו בב"א דאי בזא"ז ק' כיון שתיכף כשנפרש המיעוט היה מותר מטעם פירש ממילא וא"כ היאך יחזור לאיסור ול"ל דס"ל דמיירי בפנינו וכמו שכ' הרשב"א שם דא"כ ק' ל"ל לרא"ה למימר דהמ' אסורין משום שהיא בדרך חלוקה תיפוק לי' כיון שהיה בפנינו ואין סברא לומר דאם לא משום שהוא בדרך חלוקה אע"ג דפרשו בפנינו כיון שנפרש אח"כ גם הרוב היו מותרים המ' כיון שנעקר כל הקביעות ז"א דדוקא במקום דהאיסור הוא משום גזרה וא"כ היכא דנעקר כל הקביעות מסתבר דל"ש גזרה זו משא"כ בפירש המיעוט בפנינו דהאיסור הוא כאלו לקח מן הקבוע ואיך שייך שיחזור להיתר וכי ס"ד דאם לקח א' מקבוע דאורייתא ואח"כ יתבטל הקביעות שיחזור חתי' זו להיתר זה לא יעלה ע"ד אדם וכדפריך הש"ס בע"א כ"ט ע"ב משום דאחמיץ פקע לי' איסורא (ועיין בתשוב' הר"ן סי' ה' בסופו שכ' דדוקא בדברי' שאסרו משום חתנות אמרי' הכי וגם בזה דחק למצוא דוגמתה ע"ש אע"כ צ"ל דס"ל לרא"ה דכיון דהוא בדרך חלוקה אפי' שלא בפנינו ובב"א אפ"ה גם המיעוט אסור דלא מקרי פירש כלל והנה דברי הרשב"א במשה"ב צ"ע שהרי כאן כ' דבודאי טרפה מודה דהמיעוט אסור ובדף קי"ד שהביא שם הא דטבעות כ' עליו הרא"ה וז"ל ובתה"ק כ' דפרשו מ' למק"א מותרין דאיסורא ברובא אשתאר ואינו נכון דדוקא ע"י תערובת מותר ע"ש וכ' עליו במשה"ב וז"ל כבר כ' דברים אלו למעלה והראיתי לו שכן כ' בשאילתות כו' וצ"ע שהרי השאילתות מיירי מס"ט וכן דבריו שם בדף קי"ד אינו אלא בס"ט וכמו שכ' במשה"ב אבל בתה"ק דמיירי בודאי טרפה כדאי' שם בית ד' שער ב' וז"ל חתי' איסור שנפלה לפחות מס' ואפילו היתה חתי' הר"ל או ברי' כגיד הנשה אם פרשו כ' למק"א ושלשים למק"א כל כ' מותרים והל' אסורים שא"א איסור' ברובא כו' נפלו כל ל' למק"א הכל אסור ואין אומרים בזה ס"ס לקולא דכל שנפל הרוב רואין אנו כאלו היה האיסו' בידוע בתוך הרוב אבל אם נפל שם המיעוט כולן מותרים עכ"ל. הרי שכ' גיד הנשה דהוי ודאי איסור מלבד שדבריו בתה"ק סותרים זא"ז דמה שכ' נפלו המיעוט למק"א מותרים משמע שהן בעצמן אסורים ומתחלה כתב דהמיעוט בפ"ע מותר ועוד הק' הפ"ח דהא בדף ק"כ כתב דהא דטבעות מיירי בפירש לפנינו מוכח דממילא אף המ' מותרי' אף דהוי ודאי איסור וע"כ צ"ל הא דמחלק בין ס"ט לודאי היינו בפי' בפנינו דס"ל דזה מקרי פירש וכדעת הר"ש הזקן שהביא שם בדף ק"כ שהביא ראיה מהא דטבעות דפי' ממילא אסור ואלו לדעת רא"ה אין ראיה כלל כיון דהוא בדרך חלוקה אע"כ דס"ל דזה מקרי פירש גמור וס"ל לרשב"א דאדרבה כיון שנפרשו כלם דומה קצת לנתפזר וכמו שכתב בהדיא במשה"ב ולכן בודאי איסור אסור כיון דלא נתפזר ממש והוא בפנינו אבל בס"ט אף דהוי בפנינו מ"מ כיון דדומה קצת לנתפזר לכן מותר וכן משמע מדבריו בד' קי"ד דמיירי בפנינו שהרי כתב ואם נתפזרו כולן מותרין וזה כתב בהדיא בדף ק"כ דאפילו נתפזר בפנינו מותר וע"ז כתב וכן הדין אם פרשו מיעוט למק"א כו' משמע דשניהם שוין והיינו משום דמיירי מס"ט אבל שלח בפנינו באמת אפילו בודאי טרפה מותר ובהכי מיירי בתה"ק ומה שכתב בסוף אם נפלו המיעוט למק"א אינו אוסר דמשמע אבל המיעוט עצמו אסור כונתו באם שהות בענין זה דהם בעצמן אסורין וכגון דפרשו לפנינו דאז בודאי איסור אסור המיעוט עכ"פ יש חילוק בין המיעוט לרוב כשנפל למק"א דאז המיעוט אינו אוסר וזהו שכתב ג"כ בדף קי"ד כבר השבתי עליהם כונתו דלפי מה שכתב במשה"ב בדף ק"ג לק"מ ממה שכתב בתה"ק וכמו שכתבתי:
יצא לנו מזה דפירש המיעוט למק"א ורוב למק"א יש ג' שיטות לדעת הרא"ה אף המיעוט אסור ואפילו שלא בפנינו דלא מקרי פירש כלל ולדעת ר"ש הזקן מקרי שפיר פירש אלא דס"ל פירש ממילא אסור מטעם שמא יקח ולפ"ז י"ל דמודה בדין של רמ"א ובזה יתיישב דאיך מביא ר"ש ראיה לפירש ממילא דאסור מההיא דטבעות ואיך לא שם על לבו די"ל דהתם מיירי בפנינו אע"כ דס"ל כיון דאמרינן סתם פרשו מ' למק"א משמע בין לפנינו בין שלא בפנינו וזה נכלל במה שכתב ופרשו מעצמן משמע ר"ל כיון דאמר סתם משמע מעצמן. ואפילו שלא בפנינו ואפ"ה אסור דפירש ממילא אסור ולא ס"ל כרא"ה ולרשב"א עדיף מפירש דדומה לנתפזר ובספק טריפה מותר אפילו בפנינו ובודאי דוקא ממילא שלא בפנינו:
ומזה תראה שהב"י לא היה לפניו ס' משמרת הבית שמסופק בדעת רשב"א וכתב דהרשב"א מתיר אפילו המיעוט בפ"ע ומשמע אפילו בפנינו שהרי הרשב"א כתב להדיא דההיא דטבעות מיירי בפנינו: