דין דאפילו ניכר רק לאחד נקרא הוכר האיסור
כבר כתבנו דדעת ר"ש ותוס' דלא מקרי קבוע דאורייתא רק כשהוכר האיסור ולא בנתערב מ"מ לא בעינן שיהי' ניכר לכל רק כשניכר רק לא' מקרי ניכר כדמוכח מזורק אבן וכ"כ ביומא דאף על גב דאין מכירין כלל כיון שזה יודע בעצמו כמו שכתב המע"מ והעתקתי לשונו בסימן א' וכן מוכח בסנהדרין ד' ע"ב תוס' ד"ה הנסקלין בנשרפין שתי' ר"ח דהוי קבוע אף על גב דאינו ניכר לנו וכ"כ תוס' בחולין י"א סוף ד"ה ליחוש ומה שהק' הפמ"ג מסוגיא דנזיר ובגיטין ס"ד דכ' תוס' דאינו אלא קבוע דרבנן כיון שאינו ניכר האשה שקידש השליח ולפ"ז ק' הא עכ"פ האשה בעצמה יודעת ואני מוסיף עליו דהא ע"כ קידש בפני עדי' וא"כ גם העדים יודעין ומיהו הרמב"ן כתב באמת דאסור מדינא ועוד הק' הגאון בעל ח"ד דא"כ אם יאמר א' שיש ממזרות א' בעולם יאסרו כל הנשים ואם יאמר א' שמכיר בהמה טריפה א' יאסרו כל הבהמות וצ"ל ודוקא דומיא דזורק אבן וכיוצא בו דהאיסור וגם המכירו היו בפנינו ואינו חסר רק גלוי מילתא שאמר לנו שהוא ושהוא הנסקל והי' ראוי להתגלל הדבר אלו היינו שם בשעה שהלכו להם ואינו אלא גלוי מלתא בעלמ' ודומה להא דאמרינן כל הראוי לבילה ט' משא"כ באשה שאין האיסו' לפנינו וגם לא המכירין ויכול להיות שלא יתגנה לעולם בודאי נקרא לא ניכר האיסור וה"ה בממזרות דבאמת כשיש חשש הממזרת או בהמה בעיר הזה בודאי אסור לישא באותו מקום עד שיראה האשה וכן הבהמה ואם אין העד המכיר כאן א"כ הוי לא ניכר כיון שאינו בפנינו ועיין בתשוב' רשב"א סימן תתס"ג. והא דאיתא ביבמות ט"ז נכרי שקידש בזמ"הז חוששין לקדושין ומסיק בדוכתא דקביעי י' שבטים ופירש"י דהוי קבוע ואע"ג דאינו ניכר שאני התם דעכ"פ ידעינן שהיה שם פעם אחד האיסור משא"כ במקום דלא ידעינן כלל אם היה שם איסור ל"ש קבוע כמו שנבאר אי"ה לקמן: