דין הא דנמצא הלך אחר רוב בשר אם ר"ל רוב חנויות או רוב בשר שבחנויות:
הא דקיי"ל בנמצא הלך אחר הרוב צ"ע אם ר"ל רוב חנויות אעפ"י שיש בחנות הטריפה בהמות יותר מכל חנויות כשרות בד"מ ט' חניות כשרות בכ"א בהמה א' ובחנות הטרפות יש י' בהמות טרפות או שמא כיון דאנו דנין על הבשר אזלינן בתר רוב בשר ולא משגחינן ברוב חניות והרמב"ם בפ"ח מהל' מ"א כת' וז"ל ט' חניות כו' אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש אם היה רוב המוכרים נכרים אסור ואם ישראל מותר וכן בשר הנמצא ביד נכרי וא"י ממי לקח אם היה מוכרי בשר ישראל כו' עכ"ל. ונ"ל מה שהאריך הרמב"ם בלשון ולא כתב כלשון הברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב משום דק' לי' קו' הכו"פ שהק' בסימן ס"ב דלמה האריך הברייתא לומר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר סתם ובנמצא מותר כמו ברישא ט' חניות כו' אסור דהא יש כאן רוב לפנינו דהברייתא מיירי ברוב כשרות ולכן דקדק הרמב"ם דהא דאי' בסיפא ובנמצא לא קאי ארישא אלא רצה לאשמעינן אגב דין דנמצא בשר מושלך בשוק ואין אנו רואים לפנינו אם יש רוב חנויות כשרות או לא אזלינן בתר רוב המוכרים כדאיתא במתניתין דמכשירין בפ"ה שם מצא בה בשר בעיר שישראל ונכרים דרים בו אם רוב טבחי ישראל והתם מיירי דלא ידעינן כלל אם נשחט היום כלל בשר או לא או אם יש רוב בשר כשר או טרפה רק שמצא חתי' אחד בשוק ולכן הולכים אחר רוב טבחים דאם רוב טבחים ישראל אמרינן מסתמ' הם שחטו ומהם נאבד החתי' או מן הלוקח מהם וכן להיפך ופשיטא כשיש לפנינו ט' חניות כו' ויש בכל חנות בהמה אחת ואז בודאי אינו תלוי ברוב טבחים כיון שיש לפנינו ט' כשרות אף שיהיה הטבח נכרי ולא יהיה רק טבח אחד העוסק בכל הי' חניות נמי דינא הכי ולכן בסימן ק"י שינה הש"ע מלשון הרמב"ם וכתב כיון שרוב חניות מוכרות בשר כשר כו' ע"ש דבאמת בזה לא תלוי כלל בטבחים שאפילו ידעינן בודאי שרוב טבחים הם נכרים כיון שידעינן שיש כאן רוב כשרות אזלינן בתר הרוב ולכן נקט הברייתא סתם בנמצא הלך אחר הרוב לאשמעינן דאפילו אין כאן לפנינו רוב כשרים לעולם אזלינן בתר רוב ואמנם מסתמא דמילתא ט' חניות היינו שיש בכל חנות בהמה א' אבל אם יהיה בחנות האחת הטרפה עשרים בהמות טריפות ובט' חניות בכל א' א' או ב' באופן שיש רוב בשר בחנות הטריפה בודאי לא אזלינן בתר החניות רק בתר הבשר דאטו כיון שיש רוב בשר או חניות זה יגרום שימצא חתיכה אע"כ ר"ל כיון שיש רוב חניות א"כ כל דזבין מרובא זבין או המוכרים אבדו או הלוקח אבד חתי' זו ועיין בפסחים ז' ע"א במעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה דפרש"י הא דאזלינן בתר הלוקחים ולא אמרינן מן המוכר נפל היינו לחומרא והתוס' כתב שם דהלוקחין הם רוב ע"ש עכ"פ מוכח דלא אזלינן דוקא בחר המוכר או הלוקח וא"כ הכי נמי קשה כיון שיש רוב בהמות טריפות בודאי יש יותר לוקחין טריפה מכשרות ואם כן למה ניזיל בתר המוכרים שהם הרוב בחנויות ולמה לא נאמר שמרוב הלוקחין שלקחו בשר טריפה מהם נפל אע"כ דבאמת בענין זה לעולם אזלינן בתר רוב בשר וברייתא סתמא קתני דאזלינן בתר רוב לפעמים אחר הטבחים ולפעמים אחר הבשר וכן מוכח להדי' ממתניתין דשקלים פ"ז מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים והתם איתא בהדיא שהיו ו' שופרות לנדבה ושופר א' לשקלים וכת' שם הרע"ב למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מוקי לה בשוין ואיך אפשר בשוין כיון שהיה ו' לנדבה וא' לשקלים אע"כ דר"ל שוין במעות שבשופרות ולפי עניית דעתי היא ראיה גדולה וכן משמע בנדה י"ח תוס' ד"ה ובנמצא כו' הכא איכא נמי חזקה נגד הרוב דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואי נימא דאחר רוב ר"ל רוב חניות וא"כ מאי שייך חזקת איסור לחנות של הטרפה אחר שכתבתי זה זמן רב הראו לי שהגאון בעל חוות דעת בסימן קי"ט הביא ראיה זו משקלים ובסימן ק"י כתב בפשיטות דאזלינן בתר רוב המוכרים והיינו ע"פ מה שכתב שם ראיה להיפך דלא אזלינן בתר רוב בשר דאם כן במצא אבידה בעיר שרובה ישראל למה חייב להכריז הרי הנכרים עשירי טפי ע"ש הנה גברא חזינא ותיובתא לא חזינא דאטו אם הנכרי הולך בשוק לוקח מעותיו וכלי תשמישו בידו ועוד דבשלמא בשקלים שאנו דנין על המעות אם היא מעשר וכן כאן הבשר שאנו דנין אם הוא טרפה אזלינן אחר רוב מעות או בשר אבל התם שאנו אין דנין על המעות אלא מי הוא שאבדה אם ישראל או נכרי ולכן אזלינן אחר רוב אנשים ובנסיעתי בשלוחי מצוה וקבלתי פניו כראות פני אלהים הצעתי לפניו דבר זה ושתק לי ולכן ר"ל דאזלינן בתר רוב בשר וכן הא דאיתא במתני' דאזלינן בתר רוב טבחי היינו דסתמא דמילתא דאז יש בשר כשר הוא הרוב אבל לעולם אזלינן אחר רוב הבשר ועדיין הדבר צריך תלמוד: