ביאור דברי תשובת רמב"ן הביאו הב"י בסימן ק"י שהוא קשה להלום
ומאחר שדברי תשובת רמב"ן בלא"ה קשים מאד להבין ובאמת הוא משובש ג"כ וחסירים בו תיבות וגם איזה שורות בגוף התשובה אך בעיקר הדין כפי שהעתיק הב"י וכן הוא בגוף התשובה אין בו טעות אך הוא קשה להבין מאוד וכמה גדולים נתחבטו בו ולדעתי זיכני ה' לאמיתות כוונתו וז"ל ששחטו ג' כבשים והכשירם הטבח והעלום הנכרים למגדול ולא נשאר אצל היהודים אלא ג' ריאות ומקצת הכבש הג' ואחר כך נמצאת סירכא בא' מהריאות והשיב וז"ל לא פרשת אם העלום בזה אחר זה אחר שנתערבו או אם הכוונה לומ' שהעלום בזה אחר זה אחר שחיטה ובדיקה וחזרתי על כל הצדדים שאם נתערבו ג' כבשים תחלה קודם פרישתם נראה שהם בטלים כו' דבהמה שלמה לד"ה אינו ר"ל כו' ודוקא שפירש קודם שנודע הטריפות במקומו דאמרינן כל דפריש אבל אסור ליקח אחר שנודע כו' ועדיין יש להתיר אם נחערבו יחד אחר שפרשו רובן מיהו בנידון שלפנינו כיון שלא נשאר במקולין אלא חתיכה א' או כבש א' אין להתיר כדאמרינן לא התיר ר"א אלא ב' ב' כו' אכן אם לא נתערבו כלל אלא שהעלום למגדל קודם שנתערבו כולם אסורים דאין כאן רוב ולא שייך בה ביטול עכ"ל ובב"י נשמט תיבות אלו דאין כאן רוב ע"ש ולא מצאו כל אנשי חיל לפרש דבריו דהא בהדיא איתא בשאלה שאחר שהעלום למגדל נמצא סירכא וא"כ קודם הידיעה ל"ש ביטול לכ"ע עכ"פ מדרבנן וכדאיתא שם באותה תשובה סימן קפ"ה בהדיא בנידון שאלה זו של הכבשים ועוד דאם יש להתיר הג' כבשים אף קודם הידיעה א"כ מ"ש חתיכה הנשאר למה תאסר אע"כ דקודם הידיעה ל"ש ביטול וא"כ מ"ש אם העלום לאחר שנתערבו או קודם ולפי עניית דעתי דבריו מובנים שכתב (דלא פרשת אם העלום בזא"ז אחר שנתערבו) ר"ל ששחט מתחלה כל הג' ואחר ששחט כולם העלום בזה אחר זה ותיכף כששחט נקרא תערובת כיון שהוציא הריאות אבל אם שחט א' והעלה ואחר כך שחט השני א"כ לא היה למטה תערובת כלל דשחיטה עם חי' אינו נכנס בגדר התערובות כלל והנה כששחט כלם והיה תערובת למטה רק כיון שלא נודע התערובת לא שייך ביטול קודם הידיעה מ"מ כ"א וא' שפירש נוכל לומר כל דפריש כו' שהרי יש כאן רוב היתר (ומ"שכ דבהמה שלמה לד"ה אינו ר"ל) אף שאינו מתיר מטעם ביטול אלא מטעם כל דפריש היינו משום שכתב שם דעת ר"י דס"ל דפירש ממילא אפילו קודם שנודע אסור כמו שכתב בהדיא בתה"א דף ק"ך ולכן כתב דבהמה שלמה לד"ה לא מקרי חהר"ל וא"כ הוי כשאר תערובות יבש ביבש דאע"ג דקודם ידיעה לא שייך ביטול מ"מ כל מה שפירש מותר דל"ש למיגזר שמא יקח מקבוע דאדרבה אפילו לכתחלה מותר ליקח אחר שנודע ומכ"ש לדעת רשב"א דס"ל דאפילו בחהר"ל כל שפירש קודם שנודע מותר ולכן כל מה שפירש מן הכבשים מותר אבל מה שנשאר אסור דכיון דבשעה שהיו הכבשים למטה לא נודע התערובות ולא היה שייך ביטול ועכשיו שנודע התערובות אין כאן רוב למטה (ומש"כ ועדיין יש להתיר כו' אחר שפרשו רובן) ר"ל כיון שפרשו הרוב וא"כ י"ל איסורא ברובא איתא ומה שנשאר יהיה מותר ע"ז כתב דלא התיר ר"א אלא ב' ב' וכיון שלא נשאר אלא כבש א' אסור ואמנם כ"ז כשהיה תערובת למטה שנשחטו כלם קודם שהעלה למגדל אבל אם תיכף אחר ששחט א' העלה למגדל ואחר כך שחט הב' ואחר כך הג' ואם כן ל"ש לומר כל דפריש כיון שאין כאן רוב כלל כי בהמה שחוטה עם בהמה חיה אין כאן תערובת כלל וא"כ דומה ממש שאין כאן אלא א' ואיך שייך לומר מרובא פריש כיון שאין כאן אלא א' וא"ל דיתבטלו עכשיו כשהם למעלה במגדל י"ל דמיירי שכך היה דרכם שתיכף כשהעלוהו מכרו אותו ולא היו כל הג' ביחד למעלה וא"ל דיתבטל עכשיו בבית הקונים ז"א שכבר כחבנו דאפילו א' בבית וא' בעליה אינו מצטרף כמו שהארכתי בסי' ד' ה' וא"ל דא"כ היה לו להשיב ג"כ דאם נתערבו למעלה ג"כ יש להם דין דכל דפריש י"ל דזה ממילא משתמע דמ"ש אם נתערבו למטה או למעלה רק שמחלק בין אם נתערבו כולם או לא נתערבו כנלע"ד שהיא אמיתת כוונתו ואף שי"ל ג"כ דס"ל שגוף שלם כמו עוף או כבש לא בטל כ"א בשנים ממש ולא ברוב ולכן כשהעלוהו בזא"ז לעולם אין כאן רוב אפילו אם אח"כ היו כולם למעלה רק המקצת שנשאר למטה על כל פנים לא היו שני שלימים כשרים נגד א' הטרפה מה שאין כן כשהיו התערובות בעודן למטה היה שם כדי ביטול ודעה זו כתב השיטה מקו' ביצה דף ג' ונראה שבעל התשובה זו הנ"ל הוא מהר"מ מרוטנבורג כי השאלה בסימן קפ"ב שמתיר לאכול הכבשים ביחד הוא ממש התשובה שכתב בתשובת רשב"א סי' תש"ל ואפשר שדעתו כדעת השיטה מקו' אך רחוק הוא בעיני כי לא הביאו הפוסקים המפורסמים דעה זו על כל פנים מוכח דאין שום ראיה מתשובת רמב"ן לדברי הגאון בעל חוות דעת דבודאי כל היכא שיש רוב כשרות שייך לומר כל דפריש כו' אף על גב דלא שייך ביטול כדמוכח מברייתא דט' חניות דבנמצא הלך אחר רוב ודומיא דיני של הרא"ה דקיימא לן דאמרינן כל דפריש ולכן לא לשתמיט א' מראשונים ואחרונים לחלק רק כתב סתם כל מה שלקחו קודם שנודע מותר דאע"ג דבשעת הפרישה היה ניכר בני מעים של איזה בהמה מ"מ שייך לומר מרובה פריש שהרי היה שם רוב כשרות אבל בודאי בדינו של רמב"ן ששחטו בהמה א' והוליכו למקולין ואחר כך שחטו עוד ב' לא' שייך לומר מרובה פריש שהרי כשפירש זה לא היה שם בהמות שחוטים וזה מסתבר וזה לא היה מן הצורך להפוסקים להזכיר דממילא משתמע וכן מוכח מתשובת מהרי"ל שנעתיק בסי' י"ב דס"ל דשחוטה נקרא פירש ועל כל פנים אף שבשעת שחיטה אלו היה בודק כל ראש היה מכיר הטרפות ואעפ"כ ס"ל דשייך לומר מרובה פריש ולכן נ"ל הגם דקטנם עבה ממתני הראיות יתנו עידיהן: