דין אם נשתנה ממה שהיה נקרא ג"כ פירש:
הא דאמרינן פריש מרובא פריש לאו דוקא פריש אלא כשנשתנה הדבר מכמות שהיה מתחלה. וראיה לזה מתשו' מהרי"ל שאעתיק אי"ה בסי' י"ד שכתב דעל כאו"א שנשחט אמרינן כל דפריש וכ"כ בהגהת ש"ד הביאו הט"ז בסמן ק"א ס"ק י"ד (ועיין לקמן בסימן ל"ד) ואמנ' דוקא בשינוי גמור שאינו חוזר אבל אם ילכו בהמות ברחוב בכנופי' א' ובהמה א' מהם תעמוד מעט או שתשכב זה לא מקרי פירש כיון שדרכן בכך וכן כל כיוצא בזה וכן במידי דלא נייד אם נשתנה מכמות שהיה זה מקרי פירש ואמרינן כל דפריש וז"ל רש"ל על ש"ד ד' ויניציא דף מ"ב פי' מאחר שנעשה בו שינוי הוי כאלו פירש דאמרינן מרובא פריש עכ"ל:
ולפ"ז נ"ל לפי מה שקיי"ל בסימן ק"י סעיף ה' דכל מה שפירש קודם שנודע התערובת מותר א"כ אם יש במקולין איזה בהמות שלימו' וחתך הקצב המיעוט מהם לחתי' א' כדרך הקצבים שחותכים למכור והרוב נשאר שלם אף שאינם שלימות ממש רק שהם עדיין לא נחתכו לחתי' רק החצאים או הרביעים הם שלימים ובהמה א' או יותר רק בענין שהם המיעוט הם נחתכים לחתי' הוי כפירש קודם שנודע ואמרי' כל מה שנחתך מרובא הוי וכל דפריש מרוב' פריש וא"כ מותר לקנות אותן חתיכות אפילו לכתחל' ומכ"ש בהצטרף דעת גדולי הראשונים והמחבר בש"ע דסתם דחתי' גדולה או חי' לא מקרי חהר"ל כן היה נ"ל והגאון בעל בית מאיר אמר לי שנ"ל שגם מהרי"ל לא כתב זה רק בדרך פלפול ולא למעשה ואמנם כיון שבשעה שהצעתי הדברים לפניו לא נתישב בדין זה רק בהשקפה הראשונה אמר לי שכך נראה לו שלא להתיר ולא היה לי פנאי לשאת וליתן עמו בדין זה ונ"ל ראי' לדברי שהרי גם בזורק אבן אי לאו דגלי קרא ה"א שנא' מרובא הוי זה שנהרג והרי זה הנהרג לא פירש משום מקום רק שנעשה בו שינוי ממה שהיה קודם לזה חי' ועכשיו מת וצריך קרא לגלות שלא ניזל בתר רובא וא"כ מ"ש הריגת אדם או שחיטה וכדברי מהרי"ל דהא עכ"פ נעשה בזה הדבר שינוי ממה שהיה מקודם וכן בנחתך לחחיכות ובהצטרף דעת הראשונים דחתיכה גדולה וחי' לא נקרא חה"רל צ"ע להתיר בהפ"מ וכענין שכ' המ"ב בסימן ל"ז בס"ט שנתערב דמתיר מטעם דכיון דלר"ת ס' א' בגופו וא' בתערובת הוי ס"ס. ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ בהצטרף דעת הראשונים דחתי' גדולה לא מקרי חהר"ל ולכן מתיר וא"כ ה"ה בנידון דידן ואף שיש לחלק אך צ"ע בזבחי' ע"ד ע"ב פותח א' מהם פירש"י כיון דנפתח' יש לה ביטול וכ"כ בי"ד סימן ק"א ס"ז דאם נחתכ' א' אותה שנחתכה מותר ממ"נ כו' ולמה לא אמר מטעם כל דפריש וצ"ע. וע' לקמן סמן ל"ב ול"ג בדברי הגהת ש"ד מה שפירשתי בו: