ובזה מיושב ומדוקדק לשון רש"י בפסחים ט' דפריך הש"ס ואין ספק כו' והתניא חבר שמת כו' ומשני התם ודאי הוא כדר"ח חזקה על חבר כו' פרש"י פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והלוך אחר רוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החבירים עכ"ל והנה ודאי משמע דרש"י ס"ל דלס"ד ס"ל דרוב חברים מעשרים דאם לא כן מה עלה על דעת המקשן שספק מוציא מידי ודאי וכן כתב תוספות בחולין י' ונדה ס"ו ובע"ז דס"ד דמקשן דהוי ספק הרגיל וכונתם דספק הרגיל הוי כרוב ורש"י ס"ל דס"ד משום דרוב מעשרין אך קשה איך כתב רש"י ואין גמגום והלוך רוב בדבר דאיך שייך ברוב גמגום ועוד דאם כן מאי עלה על דעת המקשן דודאי רוב מוציא מידי ספק ולפי מה שכתבתי מדוייק דרוב על ידי מעשה הוי ספק על כל פנים ומתרץ דלא מטעם רוב אתינן עלה אלא חזקה על חבר ואם כן אין כאן ספק כלל. ועיין עוד פסחים דף ע"ב רש"י ד"ה וקסבר:
ובזה יש לישב גם כן דברי רש"י בקדושין ע"ה ע"א דאמר רב הלכה הר"א דספקן בודאן אסור ופריך מהא דאמר רב ארוסה שנתעברה הולד ממזר עיין שם. וק' מאי פריך דבשלמא בארוסה דרוב פסולין אצלה ואם כן הוי הולד ממזר ודאי ולכן מותר בממזרת מה שאין כן בשתוקי דמתני' דרוב כשירין אצלה ואם כן מן התורה הולד כשר ואסור בממזרת ומצאתי קו' זו בעצמות יוסף ותירץ כיון דאיכא למתלי בארוס כדאמרינן שם ואם כן הוה כס' אבל רש"י מתרץ זה שם וכתב וז"ל רב אמר הולד ממזר ודאי דאמרינן מרובא דעלמא הוא והכל פסולין אצלה אלמא לרב ספק כודאי משוי ליה עד כאן לשונו ואף על גב שכתב דמרובא דעלמא הוא אפילו הכי כתב רש"י דהוי ספק ונראה לי שכן מוכח בנזיר דף י"ב ע"ב הפילה אשתו ע"ש ולא אזלינן בתר רוב ולדות דהוי בן קיימא אע"כ דמכל מקום ספק הוא ולא מחית אינש לספיקא כדאית' שם בגמר' ולפי זה יצא לנו דאף על גב דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתרה מדרבנן על כל פנים אבל חזקה דתלי במעשה אזלינן בתרה אפילו מדרבנן ועדיפא מרוב וחזקה דממילא ומרוב דעל ידי מעשה. ונראה לי דאפילו אם שניהם בדבר אחד שהחזקה סותר להרוב אזלינן בתר החזקה שכיון שאומרים ודאי שנעשה כך אם כן אין ברוב כלום: