דין חזקה שמחזיק האדם את עצמו
גרסי' בקדושין דף פ' אר"ח בר אבא אר"י מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות פירש"י על דבר שאנו מחזיקים כן ואפילו אין עדות בדבר מלקין כו' כדר' יודא הוחזקה נדה בשכנותיה (פירש"י שראו שכנותיה שהיום לובשת בגדי נדותה) בעלה לוקה עליה: סוקלין כו' דאמר רבה בר הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית (פירש"י בחזקה שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהם בעדות גמור נסקלין אם בא הבן על אשה משום בא על אמו) ונשרפין זה על זה אם בא האיש על בתו ע"כ וכ"פ כל הפוסקים וכתב הרמב"ם בפ"א מה' איסורי ביאה דילפינן ממכה אביו אף על פי שאינו ידוע שזה אביו אלא מחמת חזקה וכתב המ"מ שכן הוא בירושלמי ועיין באה"ע סימן י"ח בח"מ וב"ש איזה חזקה צריך ל' יום ואיזו הוי תיכף חזקה: וכבר כתבתי לעיל סימן ו' קו' הב"ש שהקשה דלמה לא יליף הש"ס מכאן דאזלינן בתר חזקה וע"ש ישוב לזה. אך קשה דלפ"ז היכי ילפינן ממכה אביו דאזלינן בתר רובא שמא התם משום חזקה וכעין זה' הקשו תוס' שם ד"ה ממכה וע"ז ל"ש תירוץ הש"ע דאין אפטרופוס כו' ויש לדחות דבאמת רב מרי דמשני הכא ל"ל סברא זו דהוי חזקה או י"ל שהרי אפילו אם לא ידענו בו כלל שהוא מוחזק לו לאב וגם העדים לא ידעו מזה רק שיודעים שאמו של זה הוא אשת זה וא"כ ע"כ משום רובא. אך זה קשה דמנ"ל לירושלמי דמכה אביו הוא משום חזקה דלמא משום רובא ומיהו על הירושלמי ל"ק די"ל דס"ל כסברת רב הונא בריה דר' יהושע בסנהדרין ס"ט ע"א דבדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וע"כ צ"ל דסוגיא דהתם סבירא ליה לכולי אמוראי דממכה אביו ומרוצח ועדים זוממים ליכא למילף דאם לא כן מה פריך רב הונא ומה הוצרך רבינא לדחוק להביא ראיה מברייתא והלא מקרא מלא הוא אע"כ דכולהו סבירא ליה דממכה אין ראיה כלל דטעמא משום חזקה. מעדים זוממים י"ל כיון דחידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומחידוש לא ילפינן ומרוצח י"ל כמו שכתב תוס' בחולין ד"ה ליחוש אליבא דר"ע אבל על רמב"ם קשיא שהרי בפ"ג מהל' א"ב הלכה ב' כתב הבא על הקטנה אשת הגדול אם קידשה אביה הרי זה בחנק ולא אמרינן שמא איילונית היא כקו' הש"ס שם בסנהדרין והיינו משום דגם בנפשות הולכין אחר הרוב וא"כ מנ"ל דמכה אביו הוא משום חזקה דלמא מכח רוב. אך כ"ז דוחק דא"כ נצטרך לומר דסוגיא דסנהדרין ס"ל דחיישינן למיעוט מדלא ילפינן מרוצח ולכן נראה לי דאע"ג דפשטא דלישנא דסוגיא דסנהדרין משמע דרב הונא קאי על בן סורר מ"מ מפני הדחק י"ל דר"ה קאי על סתם דיני נפשות דמסקינן בחולין דמכל ילפותא דהתם ליכא למגמר אלא היכא דלא אפשר אבל בדאפשר מסקינן שם דהוא הלמ"מ כפירש"י שם וע"ז תמה ר"ה דמנ"ל דהלמ"מ היה גם בדיני נפשות אפילו בדאפשר שמא דוקא לענין איסורין אבל בדיני ממונות דכתב להדיא והצילו העדה לא היה הלמ"מ ופשיט רבינא מעדות דהתם נמי אפשר לשאלן כמ"ש תוס' בפסחים ד' ובסנהדרין מ"א ור' ירמיה מייתי ראיה מקטנה דקתני סתם משמע שהורגין אותו מיד ודילמא איילונית היא והיה לנו להמתין עד שנודע שאינה איילונית:
ולפ"ז מה שכתבתי דבמכה אביו אינו מטעם רוב אלא מטעם חזקה מיושב מה ששמעתי מקשין כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ היאך חייבה תורה ליתן לאבי המפותה קנס והלא כיון שהיא מפותה ת"כ מחלה ולאב יאמר אייתי ראיה דאבוה את דאפילו בבית האסורים אמרי' אין אפטרופוס כו' כדאיתא בחולין ולפ"ז לק"מ דמטעם חזקה חייב. ואמנם בלא"ה לק"מ דהא ממונא מקנסא לא ילפינן:
ודע דבכל דבר שאנו מאמינין אותו מפני שמחזיק א"ע ואח"ז אמר שאינו כן ומה שהחזיק עצמו בכך נותן אמתלא לדבריו ואיזה אמתלא מהני עיין בי"ד סימן א' סעיף י"ג ובסימן קפ"ה סעיף ג' ובא"הע סימן ו' סעיף י"ג ובסימן קט"ו סעיף ו' וסימן קע"ח סעיף י':