ומעתה יתורץ גם קו' הכ"מ שהניח בצ"ע שם בפ' י"ז הל' א' וז"ל הממלא בי' דליים זה אחר זה ונתן בי' כלים מדלי א' לכלי א' ואין ידוע הראשון מן האחרון ונמצא שרץ בכלי אחת מהן הרי הט' כלים עם הי' דליים טהורין שא"א שמא בכלי זה הי' השרץ מתחלתו ואם יש לדליים אזנים הרי כל הדליים עם כל הכלים טמאין וע"ש בכ"מ וסיים אבל ק' למה כט' כלים טמאים וצ"ע עוד שם באותו הל' וז"ל המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור ואין אומרים מהעליון נפל אלא שמא בתחתון הי' מפני שהם כלים ואין בהם דעת לשאול עכ"ל וכתב הראב"ד תמה על טעם זה שהרי טומאה הבאה בידי אדם הוא אבל הטעם שכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן כו' ואע"ג דר"י ס"ל מחזיקין ממקו' למקום לתלות הנ"מ באותה קופה אבל מכלי לכלי לא עכ"ל. והנה קושית הראב"ד מטומאת' בידי אדם מתרץ הכ"מ כיון דלא נודע לא מקרי הבאה בידי אדם ועל קו' ב' לא תירץ כלום. והנה נ"ל מה שהכריח לרמב"ם ליתן טעם מפני שהן כלים דייק הכי ממשנה דטהרות פ"ד מ"ד וז"ל כזית מן המת בפי עורב ס' האהיל על אדם ועל הכלים בר"הי ס' אדם טמא ס' כלים טהור הממלא בעשר דליים ונמצא שרץ כו' המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור ומדהקדים המשנה הכלל דס' כלים טהור והיינו משום שאין בם דיעה ש"מ דטעמא דכולה מתניתין הוא משום שאין בהם דעת וע"ש בפי' המשנה להרמב"ם:
ונ"ל דס"ל לרמב"ם דלר"י אפילו מכלי לכלי דהיינו מקום אחר לגמרי אפ"ה ס"ל דתולין כפשטה דלישנא דגמ' ר"י סבר מחזיקין ממקום למקום ויש הוכחה לזה בגמרא דפריך שם ומי תלינן והתנן ככר כו' והא התם הוי מקום אחר לגמרי אע"כ דגמרא ס"ל דל"ש ולק"מ קו' ראב"ד ואם כן הכא נמי היה לנו להחזיק שמעליון נפל והא דפסק הרמב"ם הבאתי לעיל בסימן ל"ח בנמצא בגג המעטן טהור היינו כמ"שכ הרא"ש שם בפי' המשנה וז"ל לפי שכשנתן הזיתים בכלי להעלותם לגג אם היה שרץ לפניו בכלי היה רואהו אבל כשנמצא במעטן אני חושש שמא בתחלה היה שם קודם שהעלה לגג ואם כן כיון שיש הוכחה שלא היה במעטן ולכך המעטן טהור והיינו טעמא דמערה מעליון דאף דמטעם דאין מחזיקין ממקום למקום עכ"פ טמא לתלות אע"ג שהוא מקום אחר לגמרי מ"מ כיון שיש הוכחה דאי איתא דבעליון הוי חזי ליה ואם כן הוי ס' כלים וטהור והכי יש לומר לר"י דאף על גב דבוודאי הלכה כסתם משנה דמערה כו':