דין דאפילו עבר זמן רב משבדק כל זמן שלא יצא מחזקתו הוא בחזקת בדוק וקו' עצומה על השגת הראב"ד בפ"ח מה"ל ט"מ:
והנה יש מקום לומר כיון דגמרי' דין זה מנגע א' בלילה וראוהו חי מבערב דלכ"ע טהור בר"הר כיון דהיה לו חזקת חיים משא"כ כשלא ראוהו חי מבערב שלא היה בחזקת חיים כמ"שכ הרשב"א והר"ן שהבאתי וא"כ הרי הוא להדיא דדוקא כשהיא בחזקה זו עונה א' קודם דאיתרע וא"כ ה"נ בכל איסורין דוקא כשבדק בתוך עונה א' קודם דאיתרע זה מקרי בדוק אבל מה שבדק קודם לעונה לא מהני. ומצאתי בתשו' ח"צ סי' ג' שכ"כ ואמנם נ"ל דזה אינו דז"ל התוספתא פ"ו דטהרות נגע בא' בלילה כו' ומודים חכמים בראוהו חי מבערב דטהור היה ישן ע"ג אבן בשחר מצא עליה שרץ או רוק ר"א מטהר וחכמים מטמאים מודים חכמים לר"א שאם ראוהו נקי אע"פ שבא שחרית ומצא שרץ טהור ע"כ הרי דדוקא גבי אדם נקט מבערב ובשרץ ורוק נקט סתמא וראיתי בתוספתא שנדפס עם פירש הגר"א שגם בשרץ כ' מבערב אבל נ"ל דצ"ע דיגיד עליו ריעו שהרי איתא עוד שם בתוס' פ"ד קבר הנמצא מטמא למפרע בא א' ואמר בריא לי שלא היה קודם לעשרי' שנה אין טמא אלא משע' מציא' ואילך ע"כ וכ"פ הרמב"ם פ"ח הל' ח' מהל' ט"מ הרי להדיא דדוקא באדם בעינן ראוהו חי מבערב אבל בכל דברים שבעולם כיון שהיה בחזקה זו אפילו קודם כ' שנה לעולם הוא בחזקה זו וכ"פ רמ"א בסי' י"ח בבדיקת הסכין ובסימן ק"ץ סעיף ל"ח לענין בדיקת עד ובסימן קצ"ט סעיף ח' דכל זמן דלא יצא מחזקתו מסתמא הוא בחזקתו והכי מוכח דהא כמו דס"ל לשמאי דכל הנשים דיין שעתן לקדשים הכי קיי"ל לחולין דטעמ' דהלל רק משו' חומרא דקדשים ואם כן כמו דלהלל מטמא מפקידה לפקידה אפי' לימים הרבה ה"נ לב"ש נשים דיין שעתן אפי' לימי' הרב' וכן בקופ' לא מחלקינן אם בדק בסמוך או מקודם רק בין בדוקה לשאינה בדוקה אלא ע"כ דבכ"ד חוץ מאדם אין לחלק בין בדק בסמוך או לזמן מרובה:
ואפשר שיש לחלק בין אדם לכ"ד הוא שהרי כתב הרשב"א ור"ן דאם לא ראוהו חי מבערב לא היה בחזקת חי וע"כ צ"ל שהרי בודאי יש לאדם חזקת חיים שהרי מקריבין חטאתו ונותן גיטו בחזקת שהוא חי וע"כ צ"ל דזה דוקא כ"ז שלא ראינו בו שהוא מת אנו מחזיקין אותו לחי משא"כ כשהוא מת לפנינו הרי קברו מוכיח עליו שלא היה לו חזקה אלימתא שחזקה זו עשוי להשתנות שסוף אדם למות ועדי בשחק שכיונתי סברא זו למ"שכ הט"ז בי"ד סימן שצ"ו ולכן מדרבנן חיישי חכמים לטמא למפרע אך מה שכתב הט"ז שם דמדאורייתא איתרע חזקתו כבר כתבתי מזה לעיל בסימן למ"ד אבל כשראוהו חי בערב דזה מילתא דל"ש לגמרי שימות אדם כהרף עין תיכף לאחר שראוהו אוקמוהו חכמים אדאוריייתא ואמרינן השתא ברגע זו מת אבל בכל דבר שיש לו חזקה אלימתא בזה לא חשו חכמים כלל אפי' לענין טהרות ואמרינן השתא איתרע:
ודע דברמב"ם שהבאתי בפ"ח מה"ל ט"מ שפסק התוספתא דקבר הנמצא כו' ואם אמר א' בריא לי כו' השיג הראב"ד וכ' דתוספתא זו אינו משוה עם המשנה מבוי שנמצא בו שרץ מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי או עד שעת כיבוד כו' וה"נ נימא ליום א' או ב' אחר ראיתו נקבר המת שם ע"כ. והכ"מ דחק מאד לתרץ ומאד נפלא בעיני שהרי גמ' ערוכה היא ריש נדה ומ"ש ממבוי דתנן השרץ שנמצא כו' ומשני כיון דאיכא שרצים דידי ושרצים דעלמא כתרתי לריעותא דמי וע"ש בתוס' משא"כ בקבר ודברי הראב"ד והכ"מ צ"ע גדול ליישבם שלא נחשוד ח"ו אותם שנעלמה מהם גמ' ערוכה ובתשו' ח"צ הביא ראיה ממבוי שנמצא בו שרץ דמטמא למפרע וגם עליו צ"ע שהרי בגמ' משני דהוי תרתי לריעותא: