ולכאורה יש להביא ראיה גדולה דמחזיקין מאיסור לאיסור בכתובות ע"ה אהא דתנן ס' בהרת קדמה ס' שער לבן קדם טמא ר"י מטהר והק' התו' ד"ה ספק מ"ט דרבנן דנוקי גברא בחזקת טהרה ומתרץ ר"ת דמיירי שנזקק לטומאה שהיה בו נגע אחר שחין או מכוה קודם והוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו ס' זה דשערות ואחר שנטהר מן הראשין לא נשאר בו אלא ס' זה ע"ש הרי בהדיא דלרבנן מחזיקין מטומאת נגע א' לנגע אחרת והרמב"ם פסק שם כרבנן ואם כן ה"ה מאיסור לאיסור ולפ"ז בכל ס"ט שנולד ודאי מחיים מחזיקין גם כן מאיסור לאיסור כשיטת האחרונים דמדמין ס"ט לשאר דברים יצ"ע גדול דא"כ באשה בימי ספירת' שמצאה דבר ס' אם כן נחזיק גם כן מאיסור לאיסור ול"ש לומר אוקי אתתא אחזקה ולא מצינו לשום א' מן הראשונים או האחרונים לחלק בין ימי טהרתה לימי ספירתה וכן בדיני קדושין דאמרינן העמד בחזק' פנוי' ולא מצינו שום חילוק אם היתה נדה שנאמר דלא נעמידנה בחזקה זו משום דמחזיקינן מאיסור נדה לאיסור א"א זה לא נשמע ולא נראה בשום פוסק וכהא דאמרי' שם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומי לא עסקינן שהיתה בימי נדתה וא"כ הבא עליה קודם טהרתה לוקה משום יבמה לשוק ולאחר טהרתה פטור וזה חידוש גדול שלא נמצא שידברו הפוסקים מזה ובשלמא ממתני' דנזיר ונגעים פ"ד דאמרינן התם בהדיא משנזקק לטומאה טמא לק"מ דהתם מחזקינן מאותו נגע לאותו נגע וכדאיתא התם בהדיא וע"ש בתי"ט ריש פ"ה דנגעים בשם הרמב"ם דהטעם דמוקמינן הנגע בחזקתה שהיא הנגע הראשון וכ"כ תוס' בנזיר ס"ה ס"ב וא"כ ל"ד לטרפות ונדה דאף שהיא בלא"ה טמאה נדה מ"מ אינו מחויב שהחתיכה שהפילה עכשיו ואנו מסופקים אם אדומה או לבן ונאמר אחר שהיא טמאה מסתמא גם זה הוא אדום דמאי שייכות יש לראיה זו עם ראיות הראשונות כי תיכף כשפסקה בטהרה היא בחזקת שלא תראה עוד כדקיימא לן בזב וזבה שפסקו בטהרה ולא בדקו דטהורים וכדקיימא לן בי"ד סימן קצ"ו אבל מר"ת דס"ל דאפי' מנגע לנגע אחר מחזקינן וא"ש צ"ע ונ"ל דלק"מ דהא בסוף פ"ד דנגעים הקשה הרא"ש על ר"ת דהא בהדיא אמרינן בנזיר ונגעים שם דדוקא באותו ענין דאית' התם במתני' משנזקק לטומאה טמא היינו מאותו נגע לאותו נגע אבל לא מנגע אחר ועוד הקשה דלר"ח א"כ ר"י מטהר אפילו משנזקק לטומאה וא"כ מתני' נגעים דפ"ד ונזיר אתיא דלא כהלכתא דהא קב"ה אמר כר"י דטהור ולכן מתרץ דהתם גם ר"י מודה כיון שהוא מאותו נגע עצמו ופלוגתא דרבנן ור"י בענין אחר ע"ש וכ"כ תוספת בנדה י"ט שלא כר"ת:
ולפ"ז אין נפקא מיניה דלרמב"ם דפסק כרבנן ס"ל דפלוגתא דרבנן ור"י לא מיירי בנזקק לטומאה כמ"שכ הר"ש אלא טעמא דרבנן דכן הדרך שתהפוך הבהרת לשער לבן ונזקק לטומאה דמתניתין היינו כדאיתא במתניתין דמחזיקין מאותו נגע לאותו נגע אבל מנגע לנגע לא מחזקי' ולר"ת דמפרש דלרבנן מחזיקין אפילו מנגע לנגע באמת ע"כ צ"ל דקיימא לן כר"י דהא קב"ה הסכים לדבריו ואם כן לכ"ע לא מחזקינן מנגע לנגע אליבא דהלכתא וה"ה מאיסור לאיסור וא"כ אין ראיה מר"ת: