ביאור דברי רש"י דס"ל ג"כ כרשב"א:
ומעכשיו נשוב לחקור להיכן דעת רש"י רבן של ישראל נוטה ומצאתי שדעתו ג"כ כדעת רשב"א דבכ"מ ס' אמרינן איתרע חזקת' ולא אזלי' בתר חזקה ועכ"פ מדרבנן ולפ"ז יתורץ קו' תוס' על רש"י בפסחים ט' ע"ב ד"ה ט' חניות שהק' נוקי לבית בחזקת בדוק דרש"י לשיטתו דבמקום ס' אתרע חזקה ובחולין קל"ד גר שנתגייר כו' ובגמ' תנן ס' פטור כו' א"ל ס' איסורא לחומרא ס' ממונא לקולא פרש"י חלה ס' איסורא שיש בה מיתה הלכך לא סמכי' אחזקה אבל מתנות אין בה אלא ממון והמוצי' מחבירו כו' והנה הפמ"ג הביא בשם המ"א דמכאן ק' לשיטת תוס' דש"ל דאזלינן בתר חזקה והרי להדיא איתא בגמ' דבאיסורא לא אזלי' בתר חזקה ומה שתי' הפמ"ג לחלק בין עון מיתה לעון לאו לא מצינו חילוק זה לשום א' מן הראשונים שהרי כתבתי דלתוס' ור"ן ורמב"ן דאפי' באיסור נדה דיש בה כרת אזלינן בתר חזקה ואף שכתבתי בסימן א' בשם התי"ט דלכך החמירו בדמאי דהוי איסור מיתה משא"כ במעשר עני שאינו אלא בלאו צ"ל כמ"שכ תוס' בשבת שהבאתי שם משום דהוי מיעוט דשכיח טובא והיו הרבה נכשלים בה והיינו משום דהוי רובא דתלי במעשה אבל בחזקה דממילא בנדה אף באיסור מיתה מוקמינן אחזקה והא דבב"ב קל"ה אם הקלנו בשבויה כו' וכתב רשב"ם דהוי איסור לאו משא"כ ביבמה דאיסור מיתה היינו כיון דאמרי אינשי דיש עדים ע"ש ברשב"ם ועיין קדושין י"ב ברש"י ותוס' שם ובכתובות כ"ג ומ"שכ רש"י שעון מיתה הוא קושטא דמלת' קאמר ועוד שהרי בפטר חמור שם דלית ביה מיתה ואפ"ה לא אזלינן בתר חזקה ע"ש והפמ"ג כמה כרכורים כרכר לתרץ האי דפטר חמור ולשיטתו יותר היה לו לומר דכוונת רש"י כיון שהוא איסור הנאה החמירו בו.
ואמנם באמת לרש"י דפי' לא מוקמינן החזקה באיסורא היינו דס"ל כרשב"א שהבאתי בסי' ט"ז דלא אזלינן בתר חזקה בספק השקול אך לדעת התוס' צ"ל דקו' אביי מחלה לא קאי לסתור תירוצא דרבא שהרי בלא"ה נמי קשה מתני' דפרה אמתני' דחלה אלא דבאמת קו' אביי הוא למרמי חלה אפרה ובזה ל"ש כלל תירוצא דרבא דבשלמא בממונא יש לפרה ולחלה שניהם חזקה שהם פטורים והוי המוציא אמנם נגד איסור חלה וכן אם היה איסור במתנות מאי חזקה היה לקמח זה או לבהמה זו שיגלגלנה נכרי ושישחטנה נכרי שמא ימכור הקמח לישראל שהרי חיוב חלה אינו בא אלא בשעת גלגול וכן אלו היה איסור במתנות שמא ישחטנה ישראל דהא קודם הגלגול וקודם שחיטה לא הי' חיוב תלה ומתנות ותיכף ברגע שנתגלגל ונשחט נולד הספק אם נתגייר ואיך שייך לומר אוקי עיסה זו על חזקתה שהיתה פטורה מחלה והלא לא היה לה מקודם שום חיוב חלה עד שנתגלגל ואף תיכף נולד בספק ועיין בתו"יט פ"ג דחלה מ"ו כוונתו נגד ממון ודומה זה ממש למ"שכ התוס' בע"א ל"ד ע"ב דאע"ג דקיבה היה לה חזקת היתר שלא היה של עבודת כוכבים מ"מ עכשיו שנשחט והוא בספק איתרע חזקתה והכא נמי דכוותיה ממש:
דבשלמא נגד ממון שפיר יש לעיסה זו חזקה שהרי מקוד' הי' ע"כ קמח של נכרי אבל נגד איסור חלה שחל בשעת גלגול מעולם לא היה כאן חזקה ואדרבה נוקמיה להקמח על חזקתה שהיתה קמח עד עכשיו ועכשיו נתגלגל ונתחייב כדקיי"ל בכ"ד דאוקי החזקה עד השתא וכן בהמה נעמידנה בחזקת חי עד שעה זו ונאמר שעכשיו נשחטה וכן קרבן אשתו מה חזקה יש לה שילדה בעודה נכרית אדרבא נימא השתא הוא דילדה וכן בכור נימא השתא דאיתיליד ועיין בב"ב דף צ"ג ברשב"ם ד"ה ואין אומרים העמד פרה על חזקתה והשתא הוא דילדה ע"ש אלא קו' אביי אינו לרבא אלא דרמי מתני' אהדדי וע"ז מתרץ שפיר ספק איסורא לחומרא דכיון דאין כאן חזקה ולכן אסור כן נ"ל ליישב שיטת תוס' אך מרש"י ודאי משמע דס"ל כרשב"א. ובספר בית מאיר ראיתי שמביא גם כן ראיה זו מחולין ועוד כתב ראיה מחולין י"ג רש"י ד"ה אין רוב אומות מוכח גם כן דסבירא ליה כרשב"א דאם לא כן אפילו הוא מחצה ונוקי אחזקה שמותרת בהנאה. ובזה יצא לנו אורה להבין אמרי בינה בנדה ל"ז דמשני לעולם דארגשה כו' עומדות הדור מ"ר למקור ואייתי דם יושבת טהורה ועוד שם לעולם דארגשה משוך ודאי מגופה עגול טהור ע"כ הרי משמע מגמרא דלטהור לא בעינן שום טעם כלל דמסתמא טהור רק דלטמא קא יהיב הש"ס טעמא וברש"י שם ד"ה יושבת שאין דרך דם נדה כו' ושם בד"ה עגול אין זה דם בדיקה כו' הרי שרש"י יהיב טעמא לטהור ומוסיף טעמים שלא נזכרו כלל בגמרא וברמב"ם פ"ד מא"ב ובחי' ר"ן כתב כלשון הגמרא משוך טעמא שחזקתו מן המקור וכן בפ"ה מא"ב באשה שהשתינה כתב ג"כ כלשון הגמרא והרשב"א בת"ה הקצר כתב וז"ל עגול טהור חזקה אם דם קינוח הוא היה משוך הרי דכתב ג"כ כרש"י טעם לטהר ועם מה שכתבתי מקודם הכל הוא על נכון שהרי כבר כתבתי בסימן י"ז דדעת הר"ן בנדה כשיטת התוס' דבכל ס' השקול אמרי' אוקי אחזקתו ולרשב"א אמרי' איתרע חזקתה ולפ"ז לרשב"א במשוך בלאו הכי טמא אף אם יהיה ספק השקול רק דהוצרך ליתן טעם למה עגול טהור והוצרך לומר משום דיש הוכחה להתיר וכן נראה לי שהוא דעת רש"י ולכן הוצרך להוסיף ליתן טעם למה העגול וביושבת טהור משום דאיכא הוכחה להתיר משא"כ במשוך ועומדת א"צ ליתן טעם דבלאו הכי טמא מספק ובגמרא לא סיימי למלתא אבל הר"ן לשיטתו דאדרבה בספק השקול אוקמינן אחזקה ואם כן הסוגיא כפשטא דיושבת בלא"ה טהור אף אם הוא ס' וכן עגול רק דיהיב הש"ס טעם למה בעומדת ומשוך טמא ודבר זה קילורין לעינים:
ובזה יש לי ליישב עוד בנדה י"ד דפריך הש"ס וליחוש שמא דם מאכולת הוא ופירש"י ואמאי טמאין וודאי להוי ס' להביא א"ת ולא חטאת ותוס' שם כתבו אבל על כל בדיקות דמטמאינן ל"ק דדלמא חומרא הוא אבל הכא פריך אמאי חייבין בקרבן ע"כ מלשונם משמע דאף א"ת לא לייתי ובזה א"ש דע"כ דס"ל למק' דדם מאכולת עכ"פ שכיח נמי באותו מקום דדבר שאינו מצוי אינו נכנס כלל בס' אע"כ דעכ"פ הוי ס' השקול ואף דהגמרא מוקי למתני' במרגשת צ"ל כיון דיש לומר דדם מאכולת הוא ויש לומר גם כן הרגשת שמש הוא וכמו שכתבנו כ"ז בכללי נדה אי"ה ומחמ' סתמא קתני דמשמע בין עגול ובין משוך ואם כן הוי ס' השקול ולא מוקמינן אחזקה לשיטת רשב"א ורש"י ולכן כתב רש"י דהקו' הוא דלא לייתי חטאת אבל א"ת לייתי כדין כל ספק ועל שאר בדיקות דמטמאין בלא"ה ל"ק והוי מטעם ס' השקול רק דהקו' דלא לייתי חטאת אבל התוס' לשיטתם דבס' השקול אזלינן בתר חזקה ואם כן לדעת המק' ק' מכל בדיקות למה טמא וניחוש שמא דם מאכולת וכיון דהוי ס' אם כן לוקמי לאשה אחזקת טהרה ולכן כתבו התוספות דהמקשן סבר דבאמת כל הבדיקות דמחמרינן הוא רק חומרא בעלמא אבל הק' היאך יביא חולין לעזרה ואפילו א"ת לא לייתי דהא מוקמינן אחזקה ומתרץ הש"ס א"מ בדוק וא"כ אינו נכנס בגדר הס' כלל. הן אמת בנדה י"ח ע"ב ברש"י ד"ה אלא למעוטי משמע דרבנן מטהרי לגמרי וע"כ משום דמוקמינן לאשה על חזקתה ואם כן אדרבה משמע דדעת רש"י כשיטת התוס' ואמנם עיין בחי' רשב"א שם וגריס המפלת ותראה שנוסח אחר היה לרשב"א בדברי רש"י דלרש"י לרבנן מטהרים מלשרוף אלא תולין וכן משמע ברש"י דף כ"א ד"ה ל"א דקסברי אין רוב כו' דלא אתחזק כו' משמע דס"ל שהוא ס':