דין דלכ"ע אמרי' בבהמה שיש לה חזקת כשרות מכח רוב:
ועתה נבאר על איזה ענין אמרינן אוקי אחזקה ומקודם נבאר איזה חזקה יש לבהמה דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת שהרי בודאי אין לה חזקת הגוף שהרי אפשר שנולדה טרפה מבטן כדאיתא בפ' המקשה וגם אין לה חזקה מחמת שחיתה י"ב חדש כמו שכתבו תוס' בחולין י"א ד"ה אתי' מפרה וכ"כ כל הפוסקים כיון שלא היתה החזקה מבוררת שעה א' והרשב"א והרא"ש ור"ן כתבו בשם ר"ש דאזלינן בתר רוב בהמות דיש להם חזקה מכח רוב בהמות כשרות ומטעם זה כת' להכשיר באם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טרפה אבל התו' כתבו שם דהגבינות אסורות וא"כ ס"ל לתוס' דאין לבהמה שום חזקה והקשה הכ"ופ דלפ"ז מאי הק' תוס' בדף ע"ג ד"ה קסבר כו' וא"ת נימא נשחטה הותרה ונעמידנה בחזקת שאינה דרוסה הרי תוס' ס"ל דאין לבהמה שום חזקה אך נ"ל דזה לק"מ דודאי נגד דרוסה יש לה חזקה שלא נדרסה בשעת לידה (עיין בט"ז סי' ע"ט ס"ק ה') אך אי ק' זה ק' שהרי תוס' כתבו שם ד"ה שאני דבישב קוץ בוושט מעיקרא היתה בחזקת היתר והא הכא הוא הספק אם ניקב הוושט ואין נ"מ אם ניקב בקוץ או ממילא ונגד זה אין לה חזקה שמא נולדה בוושט נקוב וכ"כ תוס' ביבמות ל"ג דבישב קוץ חיישינן משום דשכיח משמע הא אם אירע ס' נקב בוושט בלא קוץ' ס"ל לתוס' דמוקמינן אחזקה (ומזה יש סתירה למה שכתב הכו"פ בכללי ס"ס הסותר לחזקה וכתב הד"מ ראיה מר"ת דמתיר ס"ד וכתב הכו"פ הרי בדרוס' ס' ג"כ בסימנים והוי ס' בשחיטה ול"ש לומר אוקי אחזקה ואפ"ה אמרינן ס"ס והרי בהדיא כתבו תוס' דאף נגד נקובת הוושט אמרינן אוקי אחזקה וגם סותר עצמו בסימן ל"ג סעיף ט') ונ"ל דודאי אין אדם יכיל לחלוק בזה דיש לה חזקה מכח רוב כסברת הר"ש וכדאמרינן בהדיא נשחטה בחזקת היתר עומדת והא דאסרו החלב למפרע היינו דס"ל דכיון דאנו רואים שבהמה זו יש לה טרפות הרי חזינן שלא היתה מן הרוב וכמו שכתב רש"ל ביש"ש ולא דמי לנמצא נגע שחסר דלא מחזקינן למפרע כמו שכתבו תוס' בחולין ונדה ס"ה דא"א לומר שגם מתחלה היתה כך שהרי ראה אותה שהיתה כגריס משא"כ בבהמה שכיון שאנו רואים שאינו מן הרוב אם כן אמרינן שנולדה כך מבטן ונ"ל דמש"ה דקדקו תוס' לכתוב מיהו בטרפות מחמת סרכות אפשר שהיה לו היתר דה"ל ס"ס שמא אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא אח"כ נטרפה עכ"ל ולמה לא כתב סתם דבס' טרפה יש להתיר מכח ס"ס ונ"ל דס"ל דבשאר ס' טרפה אף הבהמה מותרת דמוקמינן אחזקה משא"כ בסירכא וכיוצא בו הנזכר בגמרא להדיא דבעי בדיקה וא"ל טרפה מספק והיינו כטעם שכתבו התוס' דבכל דבר דשכיח כקוץ וכיוצא בו לא מוקמינן אחזקה וא"כ בסרכא הבהמה טרפה דיצאתה מחיים ואפ"ה מותר החלב ועיין לקמן סי' כ"ה מה שכתבתי בדעת התוס':