(נד) שאלה שנתערב מעט י"ש של תבואה חדשה בי"ש של ישן לנזהר מחדש מה דינו:
תשובה לכאורה דינו כדשיל"מ שהרי חדש הוי דשיל"מ ולא בטיל אפילו באלף אך י"ל דחדש לא נקרא דשיל"מ לדעת רמב"ם אא"כ כשנתערב חטין שנתחמצו בחטים סתם שאינם מחומצים דכיון דמותרים לאחר פסח כמש"כ בא"ח ססי' תמ"ז ובפ' ט"ו מהל' מ"א הל' ט' שכתב חמץ כו' לפי שאין התערובת אסור לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותר לפיכך אוסר בכ"ש וא"כ שפיר' גם לענין חדש הוי דשיל"מ משא"כ כשנתערב יי"ש ביי"ש או שכר בשכר וא"כ אין לו מתירים שהרי צריך לבער קודם פסח ואם יעבור ולא יבער גם לאחר פסח אסור וא"ל דימכרנה לנכרי מ"מ זה לא נקרא דשיל"מ כיון שצריך טרחה והוצאה כדאיתא בסימן ק"ב ועוד דדוקא אם חמץ זה ישאר לאחר פסח הוי דשיל"מ אבל מה דשם חמץ מותר בשביל זה לא מקרי דשיל"מ דאל"כ ל"ל לרמב"ם ליתן טעם דאם יתערב ל"ב כיון שמותר לאח"פ הל"ל סתם כיון דשם חמץ מותר לאח"פ וכבר האריך בזה הפ"ח בסי' ק"ב וא"כ יי"ש ביי"ש וכן שכר לא הוי דשיל"מ כלל ובטיל שפיר בס' אך מש"ך בסימן ק"ב ס"ק ט' מוכח דליתא שהרי כתב בשם תשו' רא"ש דשכר של חדש בטל בס' במים ואע"ג דהוי דשיל"מ ה"מ במב"מ משמע אבל במב"מ הוי דשיל"מ ואמנם עיינתי שם בתשו' רא"ש שכ' לפי סברת המתיר שכר מטעם דבטיל במים ע"ז כתב הרא"ש מאן יימר דאיכא ס' במים ועוד שעיקר השכר הוא השעורים וא"כ הוי דשיל"מ ולפ"ז לק"מ דבאמת אי נימא דבטיל במים א"כ הוי כשאר תערובת חמץ ואם עבר עליו הפסח מותר ולכן צריך לטעם דהוי מבשא"מ אבל להרא"ש שהוא גוף החמץ ולא בטיל במים וא"כ בלא הטעם דשיל"מ אסור וכמש"כ שם עוד דמאן יימר שיש במים ס' ולפ"ז כיון שלא נקרא תערובת אלא חמץ ממש וא"כ לא הוי דשיל"מ ושפיר בטל בס':