(מה) שאלה התוחב צד השני של כף חלב בקדירה של בשר מה דינו די"ל דכיון דאין דרך להשתמש אלא בראש הכף וא"כ מעולם לא הלך הבליעה בצד השני (ב') אם תחב פרור שדרכו להשתמש בכולו והוא של בשר ועכשיו תחב ממנו מקצת בחלב אם בעינן ס' נגד כל הכף דאמרינן מפליט בכולו או לא (ג') כלי שנאסר והגעיל מקצת ובישל באותו מקצת:
הנה דעת הש"ך בסימן ס"ט ס"ק ס"ג דאף דלא נשתמש רק במקצ' כלי מפליט מכל הכלי ובסימן קכ"א כתב דכלי שנאסר במקצת לא נאסר כולו דאינו מוליך הבליעה בכולו וכן כתב הפ"ח שם ואמנם לברר הדברים דעת הרא"ה בבד"ה דף קכ"ח בכלי מתכות מוליך הבליעה בכולו דחם מקצתו ח"כ ואם בישל במקצת נאסר כולו ואם הגעיל במקצת חזר להכשירו דכב"כפ ונראה שזה גם כן דעת הי"א בסימן צ"ד סעיף א' בתוחב כף חולבת בבשר בכלי מתכות דצריך ס' נגד כולו דאע"ג דאין דרך להשתמש בכל הכף מ"מ מוליך ומפליט הבליעה בכולו והרשב"א במשה"ב מספקא לי' ואמנם בתה"ק כ' בפשיטות כלי מתכות שנאסר מקצתו נאסר כולו לפי שהוא מתחמם ביותר כו' עכ"ל וכ' הב"י בי"ד סי' קכ"א שגם דעת הרא"ש כרשב"א ודעת הסמ"ק בסימן רי"ג דאפי' בכלי עץ דינו הכי וז"ל כשתוחבין כף חולבת בקדירה של בשר משערינן בכל מה שנתחב אבל מה שלא נכנס ברוטב אין אוסר ואפילו בכלי מתכות אבל לענין הגעלה צריך להגעיל כולו כדאמרי' בפ' דם חטאת בישל במקצת הכלי צריך הגעלה בכל הכלי עכ"ל ומדכתב ואפי' בכלי מתכות ש"מ דמיירי בשל עץ ואפ"ה מבליע בכולו ולא מטעם חם מקצתו ח"כ ונראה דיצא לסמ"ק לשיטתו הביאו הש"ך סימן צ"ד ס"ק י"ח וז"ל כתב הסמ"ק טפה שנפלה על הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא ולא כ' כלי מתכות ש"מ דס"ל דאע"ג דהאיבעיא שם בכלי מתכות מדאמר מריקה ושטיפה מ"מ מדאמר הש"ס שם דס אינו מפעפע בישול מפעפע ומדתלי טעמא בבישול דמפעפע משמע דאין חילוק בין מתכות לשאר כלים ונראה שגם דעת המחבר כסמ"ק שהרי בסי' צ"ב בדין טפת חלב שנפל על הקדירה פסק כסמ"ק ומדפסק בע"ש או שעת הדחק להכשיר אף שלא כנגד הרוטב ש"מ דס"ל דאפי' בכל הכלים אמרינן דמפעפע בכולו ע"ש בש"ך ס"ק י"ח מה שפירש ב"י בדברי הסמ"ק ואם כן צ"ל דהא דכתב הש"ע בסימן קכ"א הדין בכלי מתכות הוא לרבותא דאפילו בכ"מ לא אמרינן דמפליט מכולו (אמת לפי מה שפירש הט"ז ס"ק י"ט שיותר היתר אם נאמר דאינו מפעפע ואם כן י"ל דאנן קיי"ל בע"ש דודאי אינו מפעפע וכן משמע בא"וה שכ' בסי' ל"ח מספקא לן אי מפעפע בכולו או לתוך הכלי או לא עכ"ל ור"ל או לא שאינו מפעפע כלל) הרי ביארנו דדע' הרשב"א והרא"ש והרא"ה דעכ"פ בכלי מתכות כיון דחם מקצתו חם כולו מבליע בכולו והסמ"ג במ"לת סי' קל"ח סוף דף ל"ג כתב גרסי' בזבחים בשול מפעפע כלומר מתפשט בכל הכלי כתב מורי מכאן נוהג רבי שאם נפלה טפת חלב ע"ג קדרה רותחת באור שמפעפע בכלי חרס כו' ולפ"ז צ"ל מש"כ שם בדף ל"ד ע"ב סמוך לסוף הסי' וז"ל וכן הדין אם הכניסו כף חולבת בתוך קדרה בשר שבכל מה שנכנס מן הכף בקדרה כו' אבל מה שלא נכנס בקדרה א"צ לבטל אפי' היא של מתכות כו' מ"מ אין מוליך בליעתו בכולה ונ"ל דר"ל דאינו מפליט מכולו וגם צ"ל מש"כ שם בהל' חמץ סוף דף י"ד וז"ל אומר ר' אליעזר דבכל איסורין כשנבלע האיסור במקצת הכלי א"צ הגעלה כ"א במקום בליעתו חוץ מקדשים כדאי' בזבחים בישל במקצת הכלי טעון מריקה בכל הכלי ובתרומה א"צ כו' כ"כ והרי לעיל כתב מזבחים דבשול מפעפע וע"כ דזהו סברת ר' אליעזר דס"ל דלמסקנ' דגמ' כל איסורין דומה לתרומה אבל הסמ"ג לא ס"ל הכי ונמצא דלסמ"ג וסמ"ק וכן מוכח דעת המחבר וכן כ' הא"וה סימן נ"ח דין מ' וז"ל וכתב בסמ"ק ואפי' לא נאסר כ"א במקצת מ"מ צריך הגעלה בכולו והיינו אפילו בכלי עץ עכ"ל ודעת הר"ן בפ' כ"ש בסכינא דפסחא אינו מוכרע די"ל דס"ל ג"כ דמבליע בכולו רק דס"ל כבכ"פ ואפילו על ידי ליבון כרשב"א עיין ש"ך סימן קכ"א וט"ז שם ומה שאכתוב בסמוך:
ומעתה נבא לדין ב' אם מפליט מכולו דעת הש"ך בסי' קכ"א דאינו מבליע בכולו וראיותיו מסי' צ"ד בתוחב כף חולבת שא"צ לשער רק נגד מה שתחב והיינו משום דגס מתחלה לא הוליך הבליעה לשם וכתב דהש"ד והסמ"ג והמרדכי וא"ה וסה"ת כתבו הטעם דאע"ג דחם מקצתו ח"כ מ"מ ל"א דמוליך הבליעה בכולו ור"ל דמעיקרא כשנשתמש בכף לא בלע צד השני כלום וכן כתב הפ"ח בהדיא. ול"ל דהטעם בתוחב כף חולבת משום דאינו מפליט מכולו אבל לעולם מבליע בכולו דז"א לפי שיטתו שכתב הש"ך בסימן ס"ט ס"ק ס"ט דאדרבה מפליט מכולו וע"כ הטעם משום דאינו מוליך הבליעה בכולו ולדידי' אם תחב כף פרור שדרכו להשתמש בכולו או שתחב חצי מראש הכף שדרך להשתמש בכל ראש הכף כמש"כ הש"ך בשם רש"ל בסינון צ"ד אעפ"כ צריך ס' נגד כל כף הפרור ונגד כל ראש הכף ולהיפך אם תחב צד השני של כף שאין דרך להשתמש בו א"צ ס' כלל אפי' נגד מה שתחב וזה צ"ע שהרי כל הפוסקים כ' סתמא דצרי' לשער נגד מה שתחב ולא חלקו בין אם תחב מקצת מראש הכף או כולו וכן לא חלקו בין סתם כף דאין דרך להשתמש רק בראש הכף ובין כף הפרור דדרך להכניסו כולו דלעולם משערינן נגד מה שתוחב וכן פ' הש"ע בסי' צ"ד בסכין אף דדרך להשתמש בכולו והיאך סתמו כולם ולא פרשו וכי יש גבול והרי בהדיא מבואר בא"וה שהעתקתי לשונו סי' ס"א דצריך לשער נגד מה שנסתפק שתחב דטכ"ע דאורייתא וא"כ ניחוש שמא פ"א תחב יותר ואם כן בלע הכף ועכשיו אף שלא תחב כ"כ מ"מ מפליט אע"כ כמש"כ המ"א בסימן תנ"א דמבליע בכולו אבל אינו מפליט מכולו ובזה אתי שפיר כל פסקי המחבר בסימן צ"ב בטפה שנפל על קדירה חשש לדעת סמ"ק שמא מתפשט בכולו אפי' בכ"ח וכלי עץ ובסימן צ"ד בכף חולבת דלעולם צריך לשער נגד מה שתתב בין בסת' כף בין בפרור וכן אין חילוק אס תחב כל ראש הכף או מקצתה דלעולם אינו מפליט יותר רק מה שתחב ובסי' קכ"א כתב דאפילו בכלי מתכות די"ל כיון דחם מקצתו א"כ וה"א דג"כ מפליט מכולו ולהכי כתב דאפ"ה אינו מפליט מכולו ומכ"ש שאר כלים ומה מאד אני תמה על מאורן של ישראל הפ"ח שכתב שנעלם מב"י כשכתב סי' קכ"א שכח מה שכ' בסי' צ"ד בתוחב כף חולבת דא"צ לשער רק נגד מה שתחב וע"כ הטעם משום דאינו מוליך בכולו ובסי' קכ"א כ' דצריך להגעיל כולו וע"ז סמכו להקל דא"צ להגעיל כל הכלי ואם תחב צד השני אינו אוסר והם דברים קשים לשמוע על מאור עינינו הב"י שישכח דבריו ולדעתם שכח ג"כ מה שפסק בסי' צ"ב דמפעפע בכולו ומה יעשה בדברי הסמ"ק סי' רי"ג שכתב וז"ל כשתוחבין כף חולבת בקערת בשר משערינן בכל מה שנתחב אבל מה שלא נכנס ברוטב אין אוסר ואפילו בכלי מתכות אבל לענין הגעלה צריך להגעיל כולו כדאמרי' בישל במקצת הכלי צריך הגעלה בכל הכלי עכ"ל הרי להדיא דאע"ג שכתב דא"צ לשער נגד כולו מ"מ כתב תיכף דצריך להגעיל כולו וא"ל דלחומרא בעלמא כ' ז"א שהרי כ' כדאמרינן בישל במקצת הכלי כו' אע"כ דכוונתו דאע"ג דא"צ לשער אלא מה שתחב והיינו דאינו מפליט בכולו וה"א דה"ה דאינו מבליע בכולו ע"ז כתב דלענין הגעלה אינו כן אלא כלי שנאסר במקצתו אסור כולו משום דמבליע בכולו ולכך צריך להגעיל כולו ומביא ראיה מבישל במקצת כו' והיינו דמבליע בכולו ואינו מפליט מכולו והש"ך שם בקכ"א כתב ועיין לעיל סימן צ"ב ס"ק ט"ו (ט"ס וצ"ל י"ח) ומרמז לדין טפת חלב דמפעפע ולא זכיתי להבין כוונתו במה מתרץ זה ומה שכתב הש"ך דכל הפוסקים כתבו דאין מוליך הבליעה בכולו עפר אני תחת רגליו ואדרבה נ"ל דמוכח להיפך אלא דכולם ס"ל כשיטת המ"א ומה שכתב מסה"ת עיינתי בו ולא נזכר שום טעם רק כתב שאין צריך לשער רק נגד מה שתחב וא"כ י"ל דס"ל כרשב"א דאינו מפליט בכולו וכמש"כ המ"א וסמ"ג וסמ"ק אדרבה מוכח דס"ל הכי כמש"כ וז"ל א"וה בסימן ל"ז ואפילו בכף ש"מ דאע"פ דח"מ ח"כ מאחר שחימומו רק על ידי חמין ולא על ידי אור עצמו אינו מוליך ומפליט בליעתו בכולו עכ"ל ומזה למד הש"ך דלא"וה אינו מוליך בליעתו בכולו וא"כ קשה למה הזכיר א"וה כלל ומפליט ודוחק לומר לדייק דעל ידי אור מפליט נמי ועוד דא"כ ה"ל לכתוב דידוע שלא הכניס כל הכף ומדסתם משמע אעפ"י שהכניס כולו מ"מ א"צ ס' אלא בגד מה שנתחב ועוד ק' דא"כ יהיו דברי א"וה סותרים זא"ז דבסי' נ"ח ד' מ' כתב בשם סמ"ק דאפילו לא נאסר רק במקצת צריך להגעיל כולו כדמוכח מדם חטאת דבישל במקצת הכלי צריך הגעלה בכל הכלי וע"כ צ"ל דמבליע בכולו אע"כ דודאי מבליע בכולו ומש"כ בסימן ל"ז ה"פ כיון שאין חימומו על ידי אור ל"א בי' חם מקצתו ח"כ לענין זה שיפליט מכולו דדוקא כמו שפוד של פסח שנצלה הפסח על ידי אור אמרינן דמוליך הבליעה בכולו ומפליט מכולו וס"ל כרשב"א או כמו שכתב הש"ך בסימן קכ"א אבל על ידי חמין אינו מפליט מכולו אבל בודאי דמוליך בכולו דהא אפי' בכלי עץ לא"וה מוליך בכולו אע"ג דל"ש חם מקצתו א"כ ומש"כ מוליך ומפליט י"ל אינו ר"ל להוליך האיסור ולהבליע שהרי מיירי מן הפליטה ואם כוונתו כש"ך הי' לו לכתוב שהרי מתחלה לא בלע צד השני אלא דלא מיירי כלל מן הבליע' אלא מן הפליט' ור"ל שאינו מוליך מה שבלוע מצד השני להפלי' ועיין בא"וה ותראה שדברי כנים וכן מוכח להדיא מדברי א"וה כלל כ"ח דין ג' העתקתי לשונו בסי' ס"א וע"ש מה שכתבתי ומה שהביא הש"ך מא"וה כלל נ"ח דין מ"ג וז"ל כתב המרדכי וצריך להגעיל אף הבית יד של מחבת ול"א שיספיק בהגעלת המחבת דכבכ"פ ומיהו נראה דבדיעבד מותר עכ"ל וס"ל להש"ך דכוונתו דבדיעבד אם נשתמש ביד המחבת בלא הגעלה מותר וא"כ ע"כ מטעם דאינו מוליך הבליע' בכולו ודבריו לא משמ' הכי שהרי לא נזכר כלל בדבריו תשמיש ועוד דאין דרך להשתמש ביד המחבת אלא כוונת הא"וה כפשוטו דצריך להגעיל גם היד שהרי גם היד אסור שמוליך הבליע' בכולו אך בדיעבד שהשתמש במחבת ולא הגעיל היד מותר משום דאינו מפליט מכולו וכן מוכח להדיא בהגהת א"וה דכוונת א"וה שהשתמש במחבת (אך דשם בהגה"ה מוכח דטעמא משום דכבכ"פ ע"ש) ושם מוכח מא"וה דין מ"ד להדי' דס"ל דמוליך בליעתו בכולו אמת מדברי תה"ד שהבי' הש"ך משמע שמפרש בסמ"ג כדבריו וראיה ברורה לזה מהא דאמרי' בפ' דם חטאת דם אינו מפעפע בישול מפעפע ומה בכך דמפעפע הא כבכ"פ ודי במריק' במקצת הכלי אע"כ כיון דמפעפע ומוליך בכולו אבל אינו מפליט מכולו ולפ"ז במכניס כף פרור א"צ ס' רק נגד מה שתחב וכסתימ' לשון כל הפוסקים דאינו מפליט בכולו ואם הגעיל רק במקצת ותחב צד שלא הגעיל צריך ס' דמוליך הבליעה בכולו ולפ"ז נסתר ג"כ מה שכתב הש"ך בסי' ס"ט דאם עורה הקערה במקצת אעפ"כ צריך ס' נגד כל קליפת הקערה ליתא דהא לדעת כל הפוסקים אינו מפליט מכולו כשיטת רשב"א ומ"א ואפשר כיון דהקערה חמה מפליט אך ק' דא"כ ה"ל להפוסקים לכתוב הדין בכף חולבת לחלק בין חם לצונן:
ועדיין צריכין אנו לבאר דברי הטור ורמ"א בסי' קכ"א משמע איפכא שהרי כ' אהא דכתב המחבר דכלי שנאסר במקצת צריך הגעלה בכולו וז"ל ודוקא שנשתמש בכל הכלי אבל אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו כבכ"פ כבר כתב המ"א שם לתרץ זה אך דבריו צריכין ביאור שכתב ובהכי מתיישבת קושית הב"י על הטור ר"ל שהב"י כתב בי"ד דדעת הרא"ש כרשב"א מדכ' הרא"ש שיספיק אם ילבן חודו של סכין לפי שרגילין הנכרים להשתמש בו באור אע"ג דח"מ ח"כ מ"מ כיון שהישראל אין משתמש בסכין ע"י אור סגי בהכי משמע אבל להשתמש ע"י אור אסור דח"מ ח"כ אמרינן לאיסור אבל לא לענין הכשר עכ"ל הב"י (ודברי רא"ש אלו כתב ג"כ רשב"א במשה"ב) ור"ל דאיך יחלוק הטור על אביו וכתב המ"א דלפ"ז לק"מ דהטור מיירי שרוצה להשתמש רק באותו מקצת שהגעיל ולכן דיו כשמכשיר המקצת והרא"ש מיירי להשתמש בכולו וא"כ גם דברי רמ"א מתפרש הכי דר"ל דוקא להשתמש באותו מקצת כך כונת מ"א אך עדיין צריכין ביאור דא"כ מ"ש אם נשתמש בכולו כיון שעכשיו אינו רוצה להשתמש רק במקצת שהגעיל וצ"ל דכונתו לפרש דברי הטור ורמ"א דקאי על מה שהביא הטור והמחבר דברי רשב"א שכתב דלא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו ומשמע דאפי' באותו מקצת שהכשיר לא עלה לו ההכשר ואסור להשתמש בו ע"ז כ' הטור ורמ"א ודוקא אם נשתמש בכולו אז אסור לכתחלה להשתמש אפילו במקת שהכשיר דחיישינן שמא ישתמש במקצת האחר ואז אסור אפי' בדיעבד כיון דאינו מפליט מכולו והכלי נאסר כולי דהא נשתמש בכולו אבל אם לא נאסר רק במקצת ואותו המקצת הכשיר וא"כ אף אם ישתמש במה שלא הגעיל אינו אסור בודאי דהא מספקא לן אי מפעפע בכולו וא"כ שפיר נוכל לומר כבכ"פ ומותר עכ"פ להשתמש באותו מקצת שהכשיר כנ"ל כונת המ"א וא"ל דהא כתב שם המ"א דדוקא דיעבד מותר במחבת י"ל דבמחבת וכיוצא בו בידות הכלים וכן כף דקרוב הדבר שקבלו טעם ע"י תשמיש והוי כאלו נשתמש בכל הכלי כמש"כ הט"ז שם בא"ח ובזה מתורץ קו' הב"ח שהביא הט"ז והש"ך דברי הטור אהדדי ובזה מדויק דברי רמ"א שכ' אבל אם ידוע שלא נשתמש רק במקצתו מותר לכתחלה ור"ל באותו צד שהגעיל לאפוקי היכא דאינו ידוע' בודאי כגין ידות הכלים וכפות דזה דוקא דיעבד מותר ואף שהרשב"א כ' בהדיא שאפי' לא נשתמש רק במקצת צריך להכשיר כולו כבר כ' הדרישה שהטור לא ראה תהה"א ולכן מפרש הטור שדעתו בנשתמש כולו באיסור אז לא עלה הכשר אפי' להשתמש במקצ' שהכשיר ועיין בדו"פ שדחק עצמו מאד לתרץ דברי הטור. ועוד היה נ"ל לפרש דברי רמ"א דה"ק דמה שכתב רשב"א והם דברי המחבר דלא עלה לו הכשר דמשמע דאם נשתמש אסור אפי' בדיעבד ע"ז כתב רמ"א ודוקא כשנשתמש בכולו ר"ל שנשתמש עכשיו בהיתר בכל הכלי אזי אסור המאכל אבל אם לא נשתמש עכשיו עם ההיתר רק במקצתו שהגעיל מותר המאכל וכן י"ל לשון הטור אף שבלשון הטור הוא קצת דחוק יצא לנו מכ"ז דמבליע בכולו ואינו מפליט מכולו כשיט' הרשב"א והש"ע: