(ל) שאלה בשר שנמלח כדין בכלי מנוקב ובתוך שיעור מליחה נפל לארץ או לתוך כלי שאינו מנוקב והגביהו מיד מה דינו:
הנה הש"ך בסמן ס"ט ס"ק ע"ה ובסי' ע' סק"מ כתב בשם המ"ב דאסור כולו ועיינתי במ"ב וכ' וז"ל דאין סברא לחלק בין נמלח תחלה בכלי שא"מ לנמלח תחלה בכ"מ ואח"כ נפל לכלי שאינו מנוקב וכ"ז שהוא בתוך שיעור מליחה הוי ממש כנמלח תחלה בכשא"מ עכ"ל ודבריו צ"ע דהנה הפ"ח כתב לפי מה דקיי"ל דדס שפירש ממקום למקום מותר א"כ ליתא לדינו של ר"פ שכתב רמ"א לאסור כולו דר"פ אזיל לשיטתו דס"ל דפירש ממקום למקום אסור ע"כ ובאמת דברי הפ"ח ליתא שהרי ר"ת דאוסר כל התרנגולת כמש"כ תוספת בשמו בפ' כ"צ ואיהו ס"ל בחולין י"ד דפירש ממקום למקום מותר ומצאתי קו' זו בכו"פ שהק' זה על ר"ת וכתב לחלק דדוקא בצלי ס"ל לר"ת דפירש ממקום למקום מותר דהוי דם שצלאו דאינו אלא מדרבנן משא"כ במולח בכשא"מ שהדם פירש מיד ועדיין אינו מלוח ע"ש והנה מלבד מה שהוא דחוק לא נראה כן מדברי הרשב"א הביאו הב"י בסי' ס"ט וז"ל וכ' ר"ח שנאסר מיד וכ' רשב"א טעם לדבר שהציר והדם מתחילין לצאת מן הבשר מיד והעופות עצמן אינן נאכלים מחמת מלחן אעפ"י שהבשר עדיין נאכל מחמת מלחו כיון שכן הבשר שהוא מתכבש ומתבשל בתוך ציר והדם שהן מלוחים הוא חוזר ובולע מיד הדם שפלט עכ"ל וכ"ה בחי' רשב"א ובתה"א (והנה מדכ' שהוא מתכבש ומתבשל בתוך ציר משמע דס"ל דהא דאסר ר"ת לא אסר אלא מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מותר ואף שהתוס' כ' דר"ת אוסר כל התרנגול' הפוסקים מחולקים בזה בדברי ר"ת כמש"כ הדו"פ בהדיא) עכ"פ נשמע מדבריו שהדם היא מלוח מיד ונבלע בו ואמנם המנ"י כ' כלל י"ב ס"ק ט"ז בשם הגהת ש"ד סי' ט' וכן הוא בהדיא שם בהגהת מהרנ"ש דאפילו לדידן שקיי"ל דפירש מקום למקום מותר מ"מ אסור כולו משום קנס וז"ל הגש"ד דכי היכי דמחמרינן לאסור אפילו לא שהה כי אם מעט ואין שיעור לדבר ואע"ג דמסתברא אין מבליע כ"כ מהרה אלא משום דלא חלקו ה"נ יש להחמיר לאסור אפילו מה שחוץ לציר הואיל ולא עשה כתקנת חז"ל שמלח בכלי שא"מ נדחקתי כי מדומה לי שקבלתי לאיסור עכ"ל מהרא"י וכ"כ מהרנ"ש שם ורש"ל בביאורין על ש"ד וכ"ז נעלם מפ"ח ובלתי ספק שגם מ"ב לא עיין בהגש"ד שכתב מהרא"י בהדיא דלפ"ז בודאי יש לחלק דדוקא במלח תחלה בכשא"מ דעבר אדרבנן משא"כ במלח כדין ונפל מעצמו לכלי שא"מ ועוד שהרי מהרא"י כתב שנדחק בזה הטעם כדי לקיים קבלתו שקיבל לאסור אף מה שלמעלה מן הציר ומאן יימר דקבלתו היה ג"כ לאסור כולו אפילו בנפל ומכ"ש כשהגביהו מיד דגם זה אינו אלא חומרא כמ"ש הגש"ד ולכן נ"ל כיון שנראה בעליל שהמ"ב והש"ך ופ"ח מכולם נעלם דברי הגש"ד הנ"ל מדלא הזכירו וא"כ די לן לאסור בנפל רק מה שמונח בציר וזה נאסר מיד (ואפשר דכונתו בכדי כבישה) אפילו הגביהו תיכף דמרשב"א שהבאתי משמע דמדינא אסור ובזה צדקו דברי המ"ב דאין לחלק בין מלח בתחילה בכשא"מ לנפל מעצמו אבל מה שלמעלה מן הציר לדידן דפירש ממקום למקום מותר ואינו אסור רק מטעם דלא עשה כתקון חכמים נראה להתיר כן נלע"ד ומה שהביא המ"ב ראיה מדברי א"וה שכתב דדוקא בספק אם נפל לכלי שא"מ בתוך שיעור מליחה מותר מה שלמעלה מן הציר משמע אבל אם בודאי נפל תוך שיעור מליחה אסור כולו י"ל דא"וה אזיל לשיטתו שכ' בשער י' כדברי הסמ"ק דהטעם משום דפירש ממקום למקום אבל לפי הגהת מהרא"י בש"ד שפיר יש להתיר מה שלמעלה מן הציר שהרי א"וה גופא כתב בשער ו' ובשער י' דז"א אלא חומרא לאסור מה שלמעלה מן הציר וא"כ לפי דברי מהרא"י בהגש"ד נראה להתיר מה שלמעלה מן הציר ואפילו לא הגביה מיד ומה שבתוך הציר אסור מיד וכן משמע בא"וה סי' י' דין כ"א ע"ש כן נראה לעניות דעתי: