1
(כו) ולפ"ז נ"ל דכבד שכרכו בנייר וצלו אותו אסור דלא כט"ז ריש סמן ס"ה שכתב להתיר והביא ראיה ממה שכתב הב"י דאם מלח המיח בקרומו דמותר ול"נ דלא דמי דבודאי כ"ז שהוא מחובר מועיל דמ"ש מן העור כ"ז שהוא מחובר אינו מעכב אבל לאחר שהסירו אם מלח בתוכו אסור כמו שכתב המ"א כדלעיל וכ"ש נייר דמעולם לא היה בו שום נקב ואפילו אי נימא דאף אם מלא בעור לאחר שהפשיט מותר היינו שיש בו נקבים מתחלת ברייתו ולכן נ"ל דבנייר אסור אפי' דיעבד כן נ"ל ועוד דידוע דאש מפליט הדם במהירות יותר ממליחה עד שא"א שיצא הדם מן הנייר ומכ"ש בנייר שיוכל לכתוב עליו דידוע דלא יצא ממנו שום טיפה כי נעשה בדבק ואפילו בנייר פשוט דאנו רואין שמשננין עליו יין מ"מ ידוע שמעכב מאד לצאת ומכ"ש דם דסמיך: