(יז) שאלה עז שבאה מן השדה והיא מבעבע דם מהדדים ונמצא בו נקב גדול וספק אם נכנס לפנים לחלל ונסתפק אם היה ע"י דרוסה או ע"י קוץ או שנתחב בה ברזל והבהמה נותנת חלב הרבה והוא הפ"מ מה דינו:
תשובה מילתא דפשיטא דאם יש לחוש לדרוסה דאסורה אך כפי שאמרו דיותר יש לתלות ע"י קוץ או ברזל צ"ע הנה בסימן נ"א כתב בש"ע קוץ או מחט שניקב לחלל וכתב הכו"פ וז"ל שניקב דוקא ודאי אבל אי ספק ה"ל ס"ס ומותר וא"ל דכונתו בספק נקב כשר דא"כ ל"צ מטעם ס"ס מה"ת להחזיק איסור כיון די"ל דאין כאן ריעותא כלל וכמו שכתבתי בשער רוב וחזקה סימן י"ג אע"כ דר"ל בספק אם נכנס לחלל דס"ס הוא שמא לא הגיע לחלל את"ל שהגיע שמא לא ניקב איברים הפנימים. ולכאורה דבריו נכונים שהרי זה דומה ממש לס' עאל ארי דהוי ס"ס שמא לא עאל ואת"ל עאל שמא לא דרס וכמו שכתוב הש"ך בסימן נ"ז ס"ק ל"ב ואינו דומה להגיע ודאי לחלל אע"ג דיש לומר גם כן שמא לא נגע כלל באיברים פנימים אם תמצא לומר נגע שמא לא ניקב עד החלל דכיון דנכנס חשבינן לודאי נגע שהרי בדרוסה גם כן יש לומר אפילו בעאל שמא לא נגע ואם תמצא לומר נגע שמא לא יחלחל לפנים דהא אפילו לודאי דרוסה מהני בדיקה אע"כ כיון דעאל הוי כאלו ידעינן דנגע וזה יש לומר גם כן כונת רשב"א שהביא הש"ע שם אבל כשבא לפנינו מבעבע בדם ולא ידענו במה תולין במצוי כו' ור"ל דאע"ג דניקב לחלל בסימן נ"א לא מהני בדיקה אפילו בקוץ ומחט היינו דידעינן דניקב לחלל אבל הכא שרק מבעבע ולא ידעינן אם ניקב עד החלל דאם תלינן בדרוסה אפילו רק האדים הבשר טרפה מה שאין כן אם תלינן בקניא ואם היו רואין שנכנסו לחלל טרפה אבל כיון שאין אנו יודעים אם נכנס לחלל כשר ועל זה כתב רמ"א דאם מבעבע בצואר נוהגים לאסרו אפילו לא ידעינן אם ניקב כל העור וסברה גדולה לחלק דבסמנים הוי ספק בשחיטה מה שאין כן בשאר איברים דהם בחזקת היתר אך לפ"ז צ"ע דברי הש"ך שם ס"ק ל"ב דמסיק וקצרתי כיון דאנו אוסרים בכל ענין עכ"ל זה לא מצינו בכל מקום שאנו מחמירים בזה ולדבריו משמע דלא ככו"פ דאל"כ אף לדידן יש נ"מ בלא ידעינן אם נכנס לחלל אך המעיין בב"י יראה שהוא מפרש דברי הרשב"א אלו דקאי על קנה וושט וכ"כ בהדיא בדו"פ ובב"ח על שם ב"י וע"ז כתב הרמ"א דאנו נוהגין לאסור הכל בצואר וזה גם כן כינת הש"ך שכתב דכיון דאנן אוסרין הכל ר"ל בצואר לכן קיצר בדבריו ולדבריהם בחלל הגוף אין נ"מ אם תולין בקניא או לא כדון קוץ שניקב לחלל ולא מיירי כלל מדין אם הוא ספק אם נכנס לחלל או לא אלא מיירי מצואר ואעפ"י שידעינן שניקב כל העור עיין בב"י ובדו"פ אבל הדו"פ וב"ח מפרשים באמת דברי הש"ע שהם דברי הטור ורשב"א דמיירי מכל חלל הגוף ונ"מ אם תלינן בקניא אע"ג דבניקב מחמת קוץ והגיע לחלל טריפה זהו דוקא אם ידעינן שניקב ע"י קוץ אבל אם בא לפנינו מבעבע בדם ולא ידעינן במה נעשה תלינן במצוי ותלינן בקנה שנעשה על ידי קנה דדוקא על ידי קוץ או כלב דדיני כקוץ קיי"ל כיון דנכנס לחלל טריפה אבל אם ליכא לפנינו במקום שאין לחוש לדרוסה תלינן שנעשה על ידי קנה שהוא עב וא"צ לבדוק רק נגד אותו מקום ולפ"ז שפיר יש לומר דאם אנו מסופקים אם הגיע לחלל או לא דכשר מטעם ס"ס כמו שכתוב הכו"פ וכך כתב הב"ח בסימן ל"ג ססי' ט"ז דבספק אם נכנם לחלל הוי ס"ס ואף דלא כ' זאת אלא לריב"א דס"ל בצוארו מלוכלך א"צ בדיקה משמע אבל לדידן אפילו בזה לא מהני י"ל היינו דוקא בצואר וכמו שכתב רמ"א וע' בסימן ל"א בט"ז סק"ד. ולפ"ז יש לומר דאם אירע שלא בדקו כשר אפילו את"ל דאפילו במקום ס"ס צריך לברר מ"מ בדיעבד באם נסתפק עפ"י אומדנא אם נכנס לחלל לכ"ע מותר כמו שכתוב בש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ה:
ומעכשיו נבא לענין החלב הנה בשער הקבוע סימן נ"ח כתבתי לאיסור דשמא ימצא טרפה ודומה לזבה דאסורה לשמש ביום ז' אך עכשיו מצאתי קצת ראיה להיתר שהרי בחולין דף ע' ע"א דמשני לא מחתך ומשליך ופרש"י ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא תולין הוי ע"ש וזה למ"ד למפרע קדוש הרי אע"ג דכשיצא רובא למפרע קדוש מ"מ ליכא איסורא ואם כן הכא נמי בחלב אע"ג דכשימצא טרפה נודע דלמפרע היה אסור מ"מ בשעת התירו מותר ואין כאן איסור כלל ויש לדחות דהתם אין דבר שיחול עליו הקדושה עיין בי"ד סימן שי"ט ובטהרות ריש פ"ה בס' טומאה בר"הר דר"ע מטמא לגברא כיון שיש לו תקנה בטבילה ודלמא יתברר וחכמים מטהרין אפילו בגברא אע"ג דאפשר שיתברר וע"ש בר"ש ואם כן סבירא ליה הא דגזרו רבנן בזבה היינו לפי שהוא רק יום א' וגם איסור כרת לכן אסרו משא"כ כשאינו עומד להתברר בודאי כגין בס' טומאה בר"הר אפילו באיסור כרת לא גזרו ובאיסור לאו אפילו עומד להתברר כמו בבכור כיון דאיסור להשליך לכלב אינו אלא איסור הנאת קדשים ל"ג ואם כן דה"ה לענין החלב ועיין בא"ח סימן תצ"ז סעיף ה' ז' והדבר צריך תלמוד. ולענין מכירה לנכרי נתבאר שם בכללי ס"ס.