לפי מה שכתבנו יתבאר דאף על פי דדם שנמצא ע"י בדיקת עד הוי ודאי דאורייתא מ"מ אם יש מכה בגופה שמוציא דם ונגעה בו תולה ואפי' אם אמרה שהרגישה איזה הרגש אנו אומרים דטעתה ובאמת הרגשת עד הוא וכמ"ש הרמב"ם במשתנת אף על פי שהרגישה שנזדעזעו איבריה והבאתי לעיל ופשטא דסוגיא דף נ"ז דמשני דלעולם דארגשה והנה לכאורה לא משמע הכי מדברי הב"י והביאם הט"ז בסימן ק"ץ ס"ק כ"ג וז"ל נ"ל באשה שרגילה להוציא דם מבית ריעי ובדקה עצמה כו' דאין כאן ס' דאורייתא כיון שלא הרגישה בדם מן המקור כמ"שכ הב"י כאן בד"ה ומ"מ כו' דמפני שקנחה בו לא הניח מלתלות במה דאפשר כיון שלא הרגישה ביציאת הדם מגופה והיינו כל שאינו משוך עכ"ל וה"נ דכותי' כו' עכ"ל הט"ז הרי מבואר בב"י ובט"ז דדוקא בדלא ארגשה דלא הוי ס' דאורייתא עוד מוכח מב"י שכתב שם בטחתו בירכה וז"ל והטעם מבואר דכיון דלא ארגשה רגלים לדבר שלא בא מגופה ולפיכך תולין במה דאפשר לתלות הלכך פחות מכגריס ועוד תלינן בדם מאכולת כל שטחתו ביריכה או נתנו תחת הכר ע"ש והיא הטעם לחלק בין עגול למשוך עכ"ל הרי מבואר דדוקא ברגלים לדבר כגון שלא הרגישה תולין ודלא כמו שכתבתי:
ואמנם באמת כבר האריך בזה להקשות הש"י בהס"ט על הב"י והט"ז דהא בהדיא אמרינן בגמרא בעד שנתן תחת הכר לעולם דארגשה וסברה הרגשת עד הוא בנדה נ"ז ואפ"ה עגול טהור וכן כתבתי לעיל דהרמב"ם כתב סתמא חילוק בין עגול למשוך ולא הזכיר דדוקא בלא ארגשה וסתמא כפירושו דאין חילוק וכן מוכח ממה שכתב במשתנת דאפילו מרגשת טהורה כאוקימתא דש"ס שם וא"כ ה"נ בעד שנתן תתת הכר מיירי אפילו בארגשה ועוד הקשו על הט"ז שכתב דאין כאן ס"דא הא מבואר דע"י בדיקה הוי ודאי דאורייתא דשמא היה הרגשה וסברה הרגשת עד היה עיין בס"ט סימן ק"ץ דף ל"ו שהאריך מאד ועוד אני מוסיף קו' שהרי בכל ס' טריפות הוי נמי ס' דאורייתא ואעפ"כ היכא דיש לפנינו לתלות לכ"ע מוקמינן אחזקת כשרות כמבואר בשער רוב וחזקה בסימן י"ג ולמה נשתנה איסור נדה שלא לתלות במכה שלפנינו אף שהוא ספק דאורייתא דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ועיין בתה"ד סימן ר"ן ובמהרי"ק שרש ע"א ולא מצינו ראיה שחכמים החמירו בנדה שלא נאמר אוקי אשה בחזקת טהרה אדרבה מצינו להדיא דאזלי בתר חזקתה ריש המפלת ואמנם לא יצאו ידי תורת ביאור האחרונים זלה"ה ליתן כלל על התליות באיסור נדה למה פעם תלינן ופעם לא ולכן נבוכו אבירי לב ליתן טעם למה שינו הפוסקי' טעמם בעגול דטהור ובמשוך דטמא דהר"ן בחי' כתב הטעם וז"ל עגול טהור בפחות מכגריס דתלינן במאכולת ואפ"ה משוך טמא שכיון שקנחה בו והוא משוך מוכח מילתא דמגופה אתיא ולא תלינן והרשב"א בתה"ק כתב וז"ל עגול טהורה חזקה אם דם קינוח היה היה משוך וכן פירש"י אהא דאמרינן שם לעולם דארגשה משוך ודאי מגופה עגול טהור עכ"ל הגמרא הרי דבגמרא משמע דלטהר לא בעינן טעם רק על משוך דטמא ופרש"י שם בד"ה עגול אין זה דם בדיקה וכן במשתנת יהיב רש"י טעם למה טהור וכתבתי בשער חזקה סי' י"ח דאזלי לשיטתם דרש"י ורשב"א ס"ל בכל התורה היכא דאתיליד ריעותא ואין לפנינו דבר לתלות בו לא אמרינן אוקי אחזקה והעתקתי שם בסימן ט"ז לשון הרשב"א ריש המפלת שכ"כ בהדיא ואם כן א"צ טעם והוכחה על משוך דטמא רק צריך טעם למה עגול טהור ולכן הוצרכו לכתוב דבעגול איכא הוכחה לטהר: אבל הר"ן שכתבתי שם בסימן י"ג והעתקתי לשונו בריש המפלת דס"ל דבאיסור נדה אדרבה מוקמינן אחזקה אע"ג דבטריפות הסכים לרשב"א וע"ש סברא נכונה לחלק עכ"פ מבואר בהדיא בדבריו דס"ל דמוקמינן אחזקתה ולכן בעגול לא הוצרך ליתן טעם לטהר דמסתמא כיון דספיקא הוי מוקמינן אחזקתה והוצרך ליתן טעם למה משוך טוא משום דיש רגלים לדבר לטמא וע"ש סימן י"ח דברים נכונים ולפ"ז יצא לנו דכל ספק בנדה שוה לכל ס' טריפות ולדעת הר"ן קיל בזה עכ"פ שוה ולפ"ז כל מקום שאין ריעותא לפנינו כלל או אפילו אם יש דם לפנינו ונוכל לומר שהוא דם מכה טהורה דתלינן הדם במכה וכדאיתא בהדיא ברשב"א הביאו הש"ך בסימן קפ"ז ס"ק י"ט ומוסכם מכל הפוסקים והיינו כמו בטריפות דתלינן בזאב ובמשמוש ידא דטבחא ועיין בשו"ת רדב"ז שהעתקתי לשונו לעיל סימן ד' ובמפלת חתי' וא"י אם ממראה טמא או טהור כדאיתא ריש המפלת בזה חולקים הרשב"א לשיטתו כתב בחי' דלא אזלינן בתר חזקת אשה העתקתי לשונו בשער חזקה סימן ט"ז ולתוספות ור"ן העתקתי דבריהם שם סימן י"ז דאף בזה אוקמא אחזקת טהרה כדאיתא להדיא דיש המפלת בתוספות ור"ן אע"ג דליכא לפנינו דבר לתלות ולפ"ז דינו של הב"י והט"ז מוסכם לכ"ע דכיון דיש לפנינו דבר לתלות בודאי מוקמינן אחזקתה ואע"ג שאמרה שהרגישה איזה הרגש כגון הזדעזעות איברים וכדומה אמרינן הרגשת עד הוא כמסקנת הש"ס לעולם דארגשה רק דהתם כיון שאין לפנינו לתלות ס"ל לרשב"א ודעימי' דבעינן הוכחה לטהר ולכך דוקא עגול טהור אבל כשיש לפנינו לתלות לא בעינן הוכחה לטהר דמוקמינן אחזקתה כמו בזאב וידא דטבחא והא דכתבו הב"י והט"ז כיון שלא הרגישה שיצא דם מגופה גם זה אמת ולכן מדייקין בלישנא ולא כתבו בקיצור כיון שלא הרגישה ולמה האריכו בלשונם: ואמנם הוא אשר דברתי כי יש ב' מיני הרגשות. א' שתרגיש שיצא דם מגופה ולתה"ד וכ"פ המחבר בסי' ק"ץ שהרגישה שנפתח המקור להוציא דם ובזה בודאי ל"ש לומר שטעתה בהרגשה אלא דהש"ס משני אליבא דשמואל דאמר עד שתרגיש וכתבנו בסימן זה דאיזה הרגשה שיהיה בק הזדעזעות איברים וכיוצא בו הכל מקרי הרגשה וע"ז הק' הש"ס אי דארגשה למה לאחר זמן או בהניחה תחת הכר ועגול למה טהורה ומשני דלעולם דארגשה ר"ל הרגשת הגוף ואפ"ה אמרינן דטועה בשמש ועד אבל כשתרגיש שיצא דם מן המקור בזה לא שייך טעות וכתב שפיר כיון שלא הרגישה שיצא מן המקור דאם כן בודאי טמאה אי מטעם התה"ד אי מטעם כיון שדם לפנינו לא נניח לומר שדם זה מגופה ולתלות שהוא מנגיעת העד כבית הריעי אבל ההרגשה זו שמרגשת בשעת בדיקה הרגשת הגוף הזדעזעת איברים וכיוצא רק שאינה מרגשת שנפתח המקור בזה ודאי תלינן דכיון דלא הוי וודאי מגופה אוקמינן אחזקתה ואמרינן מבית הריעי בא וטעתה בהרגשה:
ועוד נ"ל דדוקא אם לא הרגישה שום הרגשה רק בשעת בדיקה בזה אמרינן דטועה וכיון שיש לפנינו לתלות תלינן אבל אם הרגישה איזה הרגשה שיהיה ומחמת זה בדקה עצמה ומצאה דם לא תלינן אפילו ביש לפנינו לתלות דכיון דודאי אע"ג דבהרגשה זו ודאי טהורה אם לא מצאה דם כדדייק לישנא דתה"ד והמחבר בסימן ק"ץ דדוקא שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם אבל שאר הרגשות הגוף לבד אינו מזיק מ"מ כשבדקה ומצאם דם אע"ג שיש לפנינו לתלות בו לא תלינן דאתרע חזקתה שהרי בזה ל"ש לומר דטעתה בהרגשה שהרי היה לפני הבדיקה ודינא דט"ז מיירי שלא היה לה שום הרגש הגוף רק בשעת בדיקה ולכן בעובדא דידיה אפילו משוך טהור כיון דהיה נמי ע"י משיכה:
ומש"כ הב"י בטחתו ביריכה והטעם מבואר דכיון שלא כו' הקשו עליו האחרונים דהא בגמרא מסיק לעולם דארגשה ועוד הקשו דלמה הוסיף הטעם מה שלא כתב הרשב"א נ"ל דנק"מ דהמעיין יראה בב"י שכתב זאת להודיע כדעת רשב"א ולאפוקי מרא"ש וע"ז כתב והטעם מבואר לפסוק כרשב"א דכיון דלא הרגישה ר"ל הרגשת יציאת הדם מן המקור וא"כ דם זה אינו ודאי מגופא רק ס' מאכולת וכיון שהוא עגול טהור ע"ש בב"י היטיב ומש"כ הט"ז דאין כאן ס' דאורייתא היינו משום דאזיל לשיטתו בסימן ל"ט שכתב בפשיטות כשיטת התוספות דבכל ס' השקול מוקמי' אחזקתה וא"כ כיון שיש כאן ס' מדאורייתא ודאי טהורה ואף אם נאמר דלרשב"א לא מוקמינן אחזקה אפשר דאינו אלא מדרבנן ועכ"פ היכא שיש לפנינו לתלות בודאי אין כאן ספק דאורייתא כיון שלא הרגישה שיוצא בוודאי מן המקור ואם כן הוא ספק שמא מבית ריעי ולכן תלינן כ"ז נ"ל ברור: