שני כלים שהן מחוברין בתחילת עשייתן כגון שתי נרות או שני כוסות אין פוחתין אותו לשנים מפני שהוא כמתקן כלי. ועיין בהגהת מיימוני דתמה דהא בש"ס מוקמינן להאי דאין פוחתין וכו' כר"מ דס"ל דלא בעי כלל צירוף לכלי חרס או כרבי אלעזר בר' צדוק (דמטמא) [דמטהר] אלפסין חרניות במשא הזב והרמב"ם פוסק בהל' כלים דכלי חרס בעי צירוף כבשן כר' יהודה ובהל' משכב ומושב פסק דאלפסין חרניות (טהורות) [טמאות] במשא הזב וא"כ לא הוי ליה לפסוק כלל הא דאין פוחתין את הנר, וצ"ל להרמב"ם דהא דשאל מאן תנא דפחיתות נר מנא הוא, לאו לזאת שאל דיהיה מותר לפוחתו אפילו ביו"ט, דעכ"פ הוי תיקון כלי במקצת ואטו יגרע מן [כלים] חדשים דיש בו תיקון במקצת ואסרוהו [להטבילם] ביו"ט כנ"ל, רק דהקשה אלישנא דמשנה דקתני ביה מפני שעושה כלי ומשמע דבכך הוא מחשיב ליה לכלי, ומעיקרא לאו כלי הוא, דאל"כ לא הו"ל לומר דעושה כלי רק דגומר כלי או מתקן כלי ומדקאמר דעושה כלי משמע דמעיקרא לא הוי כלי כלל, ולזאת הקשה מאן תנא וכו' ולכך מוקמינן ליה כיחידאי, אבל לדינא אסור ביו"ט לכו"ע דהא עכ"פ יש בו קצת תיקון כלי יותר כמקדם וכי גרע מטבילת כלים שאסורה וקאמר רבא הטעם משום דהוי תיקון כלי, ובהכי מיושב קושית התוס' לרש"י ד"ה אין פוחתין וכו' שהקשו דמאי בכך דהא אפילו אם אינו עושה כלי גמור מ"מ אסור להתחיל הכלי ולמ"ש ניחא דקושית הגמרא הוא על לשון המשנה דקתני מפני שעושה כלי כנ"ל ודו"ק.