מותר
ללוש עיסה גדולה ביו"ט והלש עיסה מערב יו"ט אינו מפריש ממנה חלה ביו"ט ואם לשה ביו"ט מפריש ממנה חלה ונותנו לכהן. עיין בשו"ע (סימן תק"ו סעיף ג') בהגה"ה דחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר ממנו קצת ולמחר מפריש מן המשויר, וכתב המג"א ס"ק ח' דבערב פסח שחל בשבת ושכח מלהפריש מלחמי חמץ בערב שבת אסור לאכול ממנו בשבת, דאי אפשר לשייר, דהא יצטרך לבער החמץ, ונמצא אכל למפרע טבל, ואין לומר כיון שאי אפשר לאכול בלתי הפרשה מותר להפריש בשבת, דהא חלת ארץ ישראל ג"כ אסור לאכול ממנו קודם הפרשה, ואפ"ה אסור להפרישו ביו"ט עכ"ל, ובאמת ראייתו אינה ראייה דבחלת ארץ ישראל מדין תורה החמירו דנראה כמתקן, משא"כ בחוץ לארץ אין כאן תיקון כמ"ש התוס' ויתר פוסקים להדיא וכן כתב הראב"ד בהשגתו, אמנם מכאן ראייה דהא אבוה דשמואל אוסר להפריש חלה ביו"ט ואמרינן בגמרא שם (ביצה דף ט') לימא פליגי אדשמואל דאמר חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכו' עיי"ש, משמע דהוי ס"ד דס"ל דאף בחו"ל אי אפשר לאכול בלתי הפרשה, ומ"מ ס"ל לאבוה דשמואל דאסור להפריש ביו"ט, וא"כ אף למסקנא דמשני דמצי סבר כשמואל, מ"מ אהך סברא אין כאן חולק דאף דלא מצי לאכול בלתי הפרשה, מ"מ אסור להפריש רק דהגמרא משני דמצי סבר כשמואל, אבל לא שיהיה הכרח דעל כרחך כשמואל ס"ל וזה פשוט.
והנה הרמ"א כתב שם בהגה"ה דמותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנו ויפריש אח"כ חלה, וכתב המג"א ס"ק י' דהב"ח מחמיר כדעת המרדכי דאוסר לאפות כמו עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל דאפשר למפלג בלישה אלא דאסורא הוא דרביע עלה דאין מגביהין חלה ביו"ט וכו' עכ"ל, והמג"א ופרי חדש השיגו עליו מהא דאמרינן במשנה דפסחים דף מ"ו דמותר לאפות העיסה בלי נטילת חלה בפסח, וכתבו התוס' שם ד"ה הואיל וכו' והר"י מקשה אף כי בצע מכל חדא וחדא נמי אסור לאפות וכו' דאפשר למפלג בלישה, ונראה להרשב"א לחלק דדוקא בעיסת נכרי אסור מדרבנן, אבל גבי חלה לא אסרו משום תיקון חלה וא"כ ה"ה הכא עכ"ד, ולא הבנתי דבריהם דבשלמא בפסח אי אפשר להפריש חלה מעיסה מבלי לאפותו משום איסור חמץ, אבל כאן הא אפשר למפלג בלישה דהיינו שישייר קצת עיסה בלי הזכרת שם חלה כלל, וא"כ יכול לאפות שאר עיסה ולאכלו על סמך קצת עיסה הנשאר ויניח את המשויר עד אחר יו"ט ויפריש ממנו חלה, וא"כ הרי יכול למפלג בלישה מבלי להפריש חלה, אפילו ביו"ט.
והנה התוס' הקשה שם בפסחים ד"ה עד שתאפה וכו' אמאי צריך לטעמא דהואיל דהא קיימ"ל כר' שמעון בן אלעזר דממלאה אשה כל התנור פת אע"פ שא"צ אלא אחד שהפת נאפה יפה, [ופי' קושיתם הוא דוודאי] גם ר' חסדא מודה אם אפשר שיהיה כולם חזיא לישראל אפילו במציאות רחוק דהיינו שיבואו אורחים שרי ליה היכא דאיכא צורך לפת מה שיאכל דנאפה יפה וזה פשוט [וכ"מ ביש"ש ביצה פ' ב' דין כ"א עיי"ש] לפ"ז דמודה רב חסדא דבצירוף פת נאפה יפה אמרינן הואיל קשה למה אמרינן שם בפסחים דר' אליעזר אית ליה הואיל כרבה, הא אף ר' חסדא מודה בזה דהא כאן כל חדא וחדא חזיא ליה ואפשר למפלג בלישה לא אמרינן הכא משום תיקון חלה כמ"ש לעיל בשם התוס' וא"כ בצירוף פת נאפה יפה כו"ע מודים דאמרינן הואיל וא"כ ר' אליעזר אף כר' חסדא אתיא ולמה אמרינן דר' אליעזר אית ליה הואיל כרבה, דלמא באמת בעלמא לית ליה הואיל ואפ"ה אמרינן כאן הואיל כיון דהפת נאפה יפה ואף ר"ח מודה דאמרינן הואיל, וזה שנקטו התוס' בלשונם אמאי צריך לטעמא דהואיל והיינו כיון דנחלקו בו רבה ור"ח, הא א"צ לזה דבזה כו"ע מודים, ולזאת תי' התוס' דמיירי באפה על גבי גחלים, וא"כ איכא כאן הואיל גרידא ובזו תליא שפיר בפלוגתא דרבה ור"ח. [א"ה ועיין בפרי חדש לאו"ח סימן תנ"ז שהבין בתוס' הנ"ל אי אמרינן כרשב"א א"צ לטעמא דהואיל כלל, ולזאת נראה מביאורו שסתרו דבריהם במ"ש בביצה דף כ"א ד"ה עיסה חציה של נכרי וכו' עיי"ש. ובחידושים הקשה הגאון ז"ל דקושיתם במקומה עומדת על שתי הלחם, דאמרינן בגמרא דאפיתם אינו דוחה יו"ט, למה לא אפו אותם בתנור ביו"ט עם שאר פת הצריך ליו"ט וזה מותר משום פת נאפה יפה, והוסיף לבאר דבשלמא על לחם הפנים לק"מ אף דאפיתם ג"כ אינו דוחה יו"ט כמ"ש נאכל לי' ולי"א וכו' די"ל לפי שיטת הפוסקים דלא התיר רשב"א רק אפיה, אבל ללוש עיסות אחרות מה דא"צ ביו"ט ולאפותם אח"כ מטעם פת נאפה יפה לא התיר רשב"א, וא"כ לחם הפנים כיון דבאות מצה אי אפשר לאפותם ביו"ט עם שאר פת כנ"ל כיון דעכ"פ היה צריך ללוש אותם קודם יו"ט ובאו לידי חימוץ משא"כ שתי הלחם דבאות חמץ שפיר היו יכולים ללוש אותם קודם יו"ט ולאפותם ביו"ט עם שאר פת כנ"ל ועיין בכרתי בהל' תערובות סימן ק"ח ס"ק ז' שהוכיח מקושיא זו דינא רבתא].
ולפ"ז היה נראה לכאורה דתליא בהך סברא דבתנור אין סברת המרדכי כלל וכלל, דאף דכאן לא שייך כל חדא וחדא חזיא, דהא עכ"פ איכא כאן דבר דלא חזיא ואפשר נמי למפלג בלישה כמ"ש לעיל ביו"ט דעלמא מ"מ הא יכול לאכול כל העיסה ולעשות עיסה או מצה אחרת, ולאפרושי ממנו חלה על זה העיסה וא"כ כולי חזיא ליה ואף דאין סומכין לכתחילה על הואיל גרידא, מ"מ הא איכא בתנור דפת נאפה יפה משום הכי התירו הפת מבלי פקפוק ואף דתוס' כתבו דבתנורים שלנו לא שייך כלל פת נאפה יפה מ"מ רבים פוסקים מתירין גם בתנורים שלנו [ועיין במג"א סימן תק"ז ס"ק י"ד], וא"כ בזאת יש לסמוך על הרב המחבר להתיר. ואפשר דהמרדכי איירי באפה ע"ג גחלים וכמ"ש לעיל בשם התוס' במשנה דפסחים כיצד מפרישין וכו' וק"ל.
איברא לכאורה קשה ממאי דאמרינן דף מ"ה דאף ר' יהושע ס"ל הואיל ואעפ"כ לא התיר לאפות קודם הפרשה כיון דמ"מ איכא כאן חדא דלא חזיא, קשה אי אמרינן הואיל גם כאן כל העיסה חזיא ליה דהא יכול לעשות עיסה אחרת ולהפריש ממנו חלה על זה העיסה, וכי תימא בממה נפשך אי העיסה אחרת טהורה א"כ הא אסור להפריש מן הטהורה על הטמאה, ואם היא טמאה הדרא לקמייתא דהאיך יפריש ממנו חלה הא עכ"פ אסור לאפותה ביו"ט, זה אינו דהא לפי מה שפסק הרמב"ם בפ' ו' מהל' בכורים ובשו"ע יו"ד סי' שכ"ט העושה עיסה ממי פירות חייב בחלה, והיינו שפסק כסתם משנה דמסכתא חלה (משנה ב' פ"ב דחלה) דילפינן חלה ממנחות (דכתיב כאן חלת וכתיב התם חלת לחם שמן) ומוכח דחייב בחלה מדין תורה, וא"כ י"ל הא יכול לעשות עיסה ממי פירות ולהפריש ממנו חלה על העיסה הטמאה, ובזאת לא שייך לומר דאין מפריש מן הטהורה על הטמאה דהא טעמא הוא דלמא יגע ויהיה טמא ולכך אין מפרישין וזה לא שייך כלל במי פירות דהא אין מקבלים טומאה וזאת יכול לאפותה כיון דהיא טהורה וחזיא לכהן.
וצ"ל לדעת ספר התרומה שפסק בהל' חלה דאף עיסה שחייב בחלה כשיש בה כשיעור ועושה עיסה אחרת כשיעור אינו יכול להפריש מזה על זה כי אם דוקא בצירוף סל וכן משמע בהרא"ש לשיטת רש"י והרי"ף עיי"ש, ולפ"ז י"ל דר' יהושע לטעמיה דהוא ס"ל דאין הסל מצרף כי אם התנור, וא"כ המשנה דאיירי באפה ע"ג גחלים כמ"ש לעיל בשם התוס' א"כ אין כאן צירוף, ובמאי היה יכול לעשות עיסה אחרת ולפרוש על זה כיון דליכא תנור לצרף וצירוף סל לא ס"ל כלל, ואף לדעת החולקים דס"ל דמהני צירוף סל ג"כ, ואף אם יש בכל עיסה כשיעור לא צריך כלל צירוף מ"מ הא דיכול לעשות עיסה אחרת כשיעור חלה אפשר דאיירי דא"צ לזאת העיסה בו ביום, וכי נתיר לו לעשות לכתחילה ללוש עיסה מה דא"צ ביו"ט, ומתניתין סתמא קתני כיצד מפרישין חלה בטומאה ואיירי דעושה עיסה כדי צורך היום, וא"כ איך אפשר לעשות עיסה אחרת כדי שיעור חלה שלא לצורך היום, ואין לומר דיעשה מצה קטנה כשיעור חלה לבד ממי פירות ויפריש על זה עיסה שהוא ג"כ כשיעור חלה, ואין לומר דאינו לצורך יו"ט, דהא כשיעור זה ישנו בעיסה ראשונה שעשה שהיה צורך להפריש ממנו זה המצה זה אינו דבזאת וודאי צריך צירוף סל ונגיעה עם הראשונה, ולר' יהושע ליכא כאן כלל צירוף תנור וצירוף סל לא ס"ל כלל כנ"ל ודו"ק.
ובזה יבואר דברי הרי"ף שפסק כר' אליעזר דלא תקרא לה שם עד שתאפה הואיל ושייך באידך דר' אליעזר דהסל מצרף וקיימ"ל כוותיה, ותמה הרא"ש והר"ן דמה שייכות יש לזה, ולפי מש"כ ניחא דוודאי קיימ"ל כרבה דאמרינן הואיל כמ"ש הרא"ש והר"ן בשם הרמב"ן רק די"ל דאף לרבה היה אסור לאפותה דהא מ"מ יש כאן חדא דלא חזיא כמ"ש הגמרא שם, ואמנם כיון דקיימ"ל כאידך דר"א דאמר הסל מצרף א"כ הרי הוא יכול ללוש מצה קטנה כשיעור חלה ממי פירות ולפרוש עליה בצירוף סל כמ"ש לעיל, וא"כ כל העיסה חזיא ודברי ר"א תליא זה בזה ונכונים דברי הרי"ף ודו"ק היטב.
ואם
היתה העיסה טמאה או שנטמאת החלה לא יבשל את החלה, שאין מבשלין ליו"ט אלא לאכול וזו לשריפה עומדת. ועיין במ"מ שכתב בחלת חו"ל היכא דאיכא כהן קטן או גדול שטבל לקרי הרי זה אוכל אותו כמבואר בהל' חלה עיי"ש, אמנם מדברי הרי"ף פרק אלו עוברין משמע דוקא כהן קטן ולא גדול שטבל לקרי, ובאמת יש מקום לדברי הרי"ף דהא יש כאן שני איסורים איסור גמור לאכול כחולין תרומה טהורה, ואף טהור לאכול תרומה טמאה וא"כ וודאי אם החלה טהורה מותר לכהן שטבל לקריו לאכלו כיון דחלת חו"ל אינו אסור אלא במי שהטומאה יוצאת עליו מגופו, וא"כ בזאת כבר הוא נטהר מטבילתו משא"כ אם נדה ובעל קרי נגע מתחילתה, א"כ נטמאת מן הטומאה היוצאת מגופה, וא"כ הרי היא תרומה טמאה וא"כ מה יועיל אם הוא טהור הרי אסור לאכול תרומה טמאה, ולכך אמרינן בבכורות כ"ז דנדה קוצה לה חלתה ומאכילה לכהן קטן דלגדול אי אפשר כמ"ש, אבל לקטן באוכל נבילות אין כאן איסור כלל ואף להחולקים על הרשב"א וס"ל דאף איסור דרבנן לא ספינן ליה בידים מ"מ בהאי איסורא הקילו טפי כמו שהתירו לבטלו ברובא וכדומה ספינן ליה בידים.
ולזאת נראה דהיה סובב והולך כוונת רש"י שפירש שם בסוגיא שמותר לכהן גדול שהגיע לכלל מצוה, ולכאורה קשה מה טיבו של המצוה כאן, והלא כאן איירי מן קטן דאינו בעל קרי וגדול הוא בעל קרי וא"כ עד ט' שנים הרי הוא קטן (ועיין בד"מ או"ח תנ"ז ובמג"א שם), ומכאן והלאה הרי הוא גדול וביאתו ביאה, משא"כ לפירש"י דתליא בחיוב מצוה אף בעל י"ג שנה ולא הביא שתי שערות הוי קטן, ועל כרחך צ"ל כמ"ש והוא דוודאי איסור תרומה טמאה יש כאן, ולא מהני טבילה כלל, רק תליא אם אינו חייב במצות ספינן ליה איסורא משא"כ גדול דחייב במצות לכך מפרישין ליה וזה ברור בכונת רש"י ודו"ק.
ואף לדברי הרי"ף יש לפרש כך, ולכך העלים דנותן לכהן גדול כי אם לקטן, אלא דצריך להבין במ"ש הרי"ף לקטן, דקיימ"ל דאין תרומת חו"ל אסורה אלא במי שהטומאה יוצאת עליו מגופו, ולפי מש"כ אין זאת ראייה כלל לתרומה טמאה, רק הו"ל להעתיק האי דנדה קוצה לה חלתה ונותנה לכהן קטן, ואפשר דס"ל מהאי דנדה קוצה לה חלתה אינו ראייה כלל, די"ל כי ספי ליה בידים הני מילי בטומאת התרומה כיון דלית ליה תקנתא כלל, אבל בכל טומאת הגוף דאית ליה תקנתא לא ספינן ליה בידים ולכך הביא ראייה מהאי דתרומת חו"ל אינו אסור אלא במי שהטומאה יוצאת עליו מגופו, א"כ בקטן ליכא כלל חששא באכילת תרומה טמאה מכל צד, וכן בה"ג והמרדכי בשם הראב"ן כתבו ג"כ דבעי דוקא כהן קטן עיי"ש וצ"ל דס"ל כמ"ש ודו"ק.
וכן
אין שורפין אותה ביו"ט שאין שורפין קדשים שנטמאו ביו"ט וכו'. ואף דהרמב"ם ס"ל דבהבערה אמרינן מתוך ומותר אף שלא לצורך כלל, והוא קושית התוס' לרש"י, וצ"ל דס"ל לרבינו כהר"ן דס"ל דאפילו להנאת הדלקתה של תרומה טמאה דהוא צורך גמור ביו"ט אסרה רחמנא, הואיל דרחמנא אחשיב להבערה והלכך מלאכה היא, ומכ"ש דלא נימא ביה מתוך כלל ולהתיר שלא לצורך יו"ט וכ"כ הלח"מ בזה.
ולכאורה יש להקשות על זה מדאמרינן בפסחים דף ה' דרבי עקיבא אמר דקרא דתשביתו אי אפשר לומר ביו"ט דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכתיב כל מלאכה לא תעשו וכו' וקאמר הש"ס ש"מ מר"ע דלא ס"ל מתוך וכו' וקשה דלמא לעולם ס"ל מתוך, רק דהתורה אחשבה להבערתו דהא ילפינן חמץ מבנין אב מנותר דיהיה דוקא בשריפה וא"כ מלאכה היא ולא אמרינן כלל מתוך כמ"ש הר"ן בתרומה דמאי שנא, ואפשר לומר כיון דקודם זמן איסורא מדין תורה בביטול בעלמא סגיא, וא"כ איך אפשר לומר כלל דרחמנא אחשביה להבערתה דהא מדאורייתא בביטול בעלמא סגיא ויוכל לבטלו מקודם, ולכך לא אמרינן ביה לר"ע דלמא גזירת הכתוב הוא דלא לדחי יו"ט, דלא שייך ביה גזה"כ דהא יכול לבטלו מקודם יו"ט, ואם לא בטלו מקודם הוא דאמר רחמנא תשביתו ביום הראשון בשריפה, ואיך קאמר התורה דידחה יו"ט במה דיוכל לבטלו מקודם, וא"כ ה"ה אף בזאת לא אמרינן כלל דרחמנא אחשביה, משא"כ גבי תרומה שנטמאת דאין לה תקנה כלל כי אם בשריפה בזאת שפיר י"ל דרחמנא אחשביה ולכך לא אמרינן ביה מתוך כלל ודוחק הוא.
או י"ל דס"ל כשיטת רש"י דאי אמרינן דרחמנא אחשביה אפילו אינה נשרפת ונתנו לפני כלבו ג"כ אסורה ביו"ט וביעור תרומה טמאה יהיה לאיזה פנים שיהיה, הא אחשביה רחמנא למלאכה וכמ"ש רש"י להדיא [במתניתין דביצה כ"ו ע"ב ד"ה על החלה שנטמאת] וכו' עיי"ש ועיין בתוס' שם, וא"כ אלו היה ס"ל לר"ע האי סברא דרחמנא אחשביה למה ליה דקאמר דהא מצינו להבערה שהיא אב מלאכה, דאף לא יהיה אב מלאכה או יהיה חמץ השבתתו בכל דבר מ"מ הא רחמנא אחשביה זאת למלאכה, אלא וודאי צ"ל דלא ס"ל לר"ע האי סברא כלל מטעם שכתבתי לעיל הואיל ויכול לבטלו מקודם יו"ט וכיון דלא ס"ל כלל האי סברא שפיר הוכיח הגמרא שם דלא ס"ל לר"ע כלל מתוך ודו"ק.