Binah LeIttim on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:4

המפשיט עור בהמה ביו"ט לא ימלחנה שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אכילה, אבל נותנו לפני בית הדריסה כדי שידרסו עליו ולא יפסד, ולא התירו דבר זה אלא מפני שמחת יו"ט כדי שלא ימנע מלשחוט. עיין במ"מ דהעתיק המשנה כצורתה ואין נותנים העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא א"כ יש עליו כזית בשר ובית הלל מתירין, והנה הב"ח פסק דמותר להגביה העור על גבי יתדות, והמג"א בסי' תצ"ט סעיף ג' השיג עליו דדוקא השטחה במקום הדריסה הוא דמותר דלא מוכחא מילתא וכו' כיון דחזיא למיזגא עליה, והגבהה דמתניתין איירי לטלטלה עיין שם שהאריך, ואני לא הבנתי דבריו כלל כיון דהטלטול מותר בו מה לי לטלטל במקום אחר, ומה לי להניחן ולטלטלן במקום גבוה, וכי קצבה יש בטלטול כיון דמותר מחמה לצל, ה"ה דמותר להניחן על גבי יתדות, ובחלבים דאסרו למשטחי הוא משום דהשטחה צורך [טורח] גדול, אבל כמו שהם, וודאי דמותר להניח אותם בכל מקום.
ולשיטת המג"א איך כתב הרמ"א שם בהג"ה בשם התוס' דמותר להצניע הנוצות, דמאי חזיא דלמזגא עליהו לא שייך כלל כיון דהצניעם בתיבה אלא ודאי הואיל ומותר למזגא עליהם, א"כ סובר העולם, שהוא דבר המוכן להיתר, וא"כ הטלטול בעורות ג"כ מותר בכל צד ואין כאן כלל חששא דמראית עין שיטעו ויחשבו שהתירו חכמים למלחם זה אינו דסברו דמה דהתירו הטלטול הוא אמת דבר המוכן משא"כ בחלבים דידעו שהוא דבר שאינו מוכן לשום דבר שפיר יטעו, ולשיטת המג"א לא ידעתי כלל היתר הנוצות, ובאמת הרב הפרי חדש תמה בזאת על הרמ"א ועל כרחך צ"ל כמו שכתבתי כיון דעכ"פ חזיא למזגא על הנוצות אף דהוא מצניעם במקום דלא שייך כלל כן אפילו הכי אין כאן כלל חששא דמראית עין, וא"כ הוא הדין בהנחה על גבי יתדות בעורות וצריך עיון.