Binah LeIttim on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 3:14

הקמח אע"פ שרקדו מערב יו"ט והסיר ממנו הסובין אין מרקדין אותו פעם שנית ביו"ט אא"כ נפל בתוכו צרור או קיסם וכיוצא בהן ואם שנה מותר. עיין בב"י במ"ש לדעת הרמב"ם דמתיר ליטול הצרור בידו ובאמת אין ראייה כלל מהא דקיימ"ל דמותר לברור את האוכל ביו"ט היינו דוקא התם בקטנית דלא סגיא בלא"ה משא"כ כאן דיכול לשנות את הקמח ויוכל ליפול הצרור לא התירו כלל לברור ביד.
ומעתה תשובת הט"ז (בסימן תק"י) על קושית הים של שלמה והרמ"א אינו תשובה דהנה הרב מהרי"ל אוסר בטחינת המצות לברור פרורים גדולים מן הקטנים משום דהוי כבורר והקשה עליו היש"ש מהך ברירת קטניות ועיי"ש בט"ז הנ"ל שתירץ דס"ל למהרי"ל כשיטת הראב"ד דהכא שאוסר ליטול הצרור בידו וכו' עיי"ש, ובאמת לפי מש"כ אין משם ראייה כלל דשם אי אפשר כלל בהרקדה משא"כ כאן, אבל באמת לא הבנתי כלל קושיתם, דהא גם החרדל אסור לסנן במסננת, דהוי כמו בורר וא"כ ג"כ קשה הא ברירה ביו"ט מותר, ועל כרחך צ"ל דכי התירו בורר ביו"ט היינו בקטניות וכדומה, (דע"י) [דעם] הפסולת אינו ראוי לאכילה כי אם ע"י ברירה, משא"כ בחרדל דבלא"ה מסונן וכמ"ש בשם התוס' רק דהוא רוצה לסנן יותר שיהיה יותר טוב, לכך לא התירו כלל, וא"כ ה"ה הכא בברירת הפרורים הגדולים שכולם הן ראוים לאכילה, אלא שהוא בורר להיות הדייסא שעושים יותר טוב למאכל, זאת לא התירו חז"ל כלל בברירה, וזה ברור בכוונת מהרי"ל ופשוט, ולק"מ קושית היש"ש והרמ"א ודו"ק.