Binah LeIttim on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 2:8

מצודות חיה ועופות ודגים שפרסן מערב יו"ט לא יטול מהן ביו"ט אלא א"כ יודע שנצודו מערב יו"ט. עיין במ"מ ובמה דסיים דלא נזכר כלל בהלכות שאם מצא מקולקלות מערב יו"ט בידוע וכו', וגם רבינו לא הזכירו, לפי שדבר הכרח ופשוט הוא, ולא נזכר בש"ס אלא בגררא עכ"ל.
והנה מהרש"א פירש שם ברש"י ד"ה הלכה וכו' הא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר כוונתו גם אהאי דמצא מקולקלים מערב יו"ט דמותרים, דבזו אפשר פליג התנא קמא עליה וכו' וכן נראה מפירש"י עיי"ש, ולפ"ז אין כאן הכרח ופשיטות כלל כמ"ש המ"מ כיון דפליגי בזה תנאים, הוצרכו הש"ס לפסוק ביה הלכה כרשב"א, ולזאת כתב הפרי חדש דהמ"מ לא דק וים של שלמה תירץ בדוחק וכבר כתב הפר"ח מה שיש להשיג עליו, ונראה דודאי דברי מהרש"א דחוקים המה דלמאי דאמרינן דהלכה אינה כרבן גמליאל משמע לחומרא, וכן במאי דאמרינן איכא דמתני ליה אהא דהלכה כר' יהושע משמע ג"כ לחומרא, ולפי דברי מהרש"א איכא דמתני השלישי בהא דשוחטין מן הנגרין ביו"ט וכו', ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א יהיה לקולא, ומקולקלים מערב יו"ט דיהיו מותרין, וזהו נגד דברי הש"ס וסוגיא דעלמא.
לכן נראה לומר דכך הוא הפירוש, דהא יש להבין המסקנא במילתא דרשב"א דקאמר דמצא מקולקלים מערב יו"ט בידוע שהם ניצודים מערב יו"ט, הא ספיקא נעשה כמו שנצודים ביו"ט, ולכאורה הוא מיותר [ולא אמר בקצרה הא ספיקא אסורה], אמנם הנכון הוא כך דהא ביש ספק אם נלכד במצודה ביו"ט או בערב יו"ט הו"א דהוא רק ספק בעלמא וא"כ אף דקיימ"ל ספק מוכן אסור, מ"מ אם יצורף לזה עוד ספק בגופו או בתערובות יהיה ספק ספיקא ויהיה מותר, ולזאת ההו"א, קאמר הא ספיקא הוי כמו שנצודו ביו"ט, והרי זה ספק עולה כמו ודאי, וכאלו היה נצודה ביו"ט שאין נכנס כלל בגדר הספק וחכמים עשאוהו כמו ודאי לאסור מטעם שכתבתי לעיל (הלכה ו') בשם המרדכי דחזקה דהשתא הוא נצודה הוא חזקה דאורייתא וא"כ אין כאן כלל ספיקא וזה ברור ונכון בפשיטות דשמעתין, ולזאת אמר הלכה כרשב"א, כי נפק"מ לנו רבתא לדינא.
והא דלא העתיק רבינו הרמב"ם דספיקא נעשה כמו ודאי איסור י"ל, או דנראה דמלשונו נלמד, הואיל ולא כתב ואם לאו הרי זה ספק מוכן כמ"ש בזימן שחורים ומצא לבנים וכו' רק בדרך שולל הוא פוסק דהוא אסור, או י"ל כיון דאיכא אוקימתות בש"ס על מה אמר שמואל הלכה אי אמתני' או אברייתא וידוע דהולכין בשל סופרים אחר המיקל, וי"ל דעל המשנה אמר למילתא הלכה דספק מוכן ולא אברייתא, וא"כ נקטינן סתמא כת"ק ואין הלכה כרשב"א ולכך השמיטו הרמב"ם ודו"ק.
אך באמת קשה דמ"ש המ"מ שהדברים מוכרחים המה, שאם מצא מצודות נתקלקלו ודאי נצודו מערב יו"ט, והרי מופת לפניך דהך סימנים מובהקין לא נראה לירושלמי כלל דפריך שם אהאי דמצא מקולקלים וכו' בידוע שהם נצודו מערב יו"ט, וחש לומר דלמא נצודו ביו"ט, והרי דס"ל דאין זאת כלל סימן מובהק ועדיין יש לחוש דלמא הם נצודים ביו"ט ולא יצא כלל מספק ותירץ הא דאין חוששין היינו ביער מקום שמצוין חיות וא"כ מסתמא הם גורמים הקלקול ונצודה מערב יו"ט וכמו זאת אמר בדגים במקום שמצוין כך כאן בחיות וכו', והרי דאין זה כלל סימן מובהק עד דמחלק בין היכא דחיות מצויות להיכא דאין חיות מצויות, וא"כ הפוסקים בכלל השמיטו האי דירושלמי דס"ל הואיל בתלמודא דידן לא נזכר חילוק שוב אין לחוש לחילוק הירושלמי הנ"ל מ"מ ברור הוא דהאי קלקול מצודות אין כל כך סימן מובהק ודברים הכרחים כמו שחושב המ"מ ז"ל ודו"ק.