דגים
שבביברין גדולים וכן חיה ועוף שבביברין גדולים, כל שהוא מחוסר צידה, עד שאומרין הבא מצודה ונצודנו ה"ז מוקצה וכו'. וכל שא"צ מצודה הרי זה מוכן וצדין אותו ביו"ט. ובהשגת הראב"ד: אין זה נכון שהרי חיה ועוף שהתירו אינו אלא בביברים קטנים, ואפ"ה דגים אין צדין והטעם מפני שהם מכוסים מן העין.
עיין במ"מ מה שתירץ על השגת הראב"ד, שרבינו סמך על הא דקיי"ל סוכר אדם אמת המים מערב יו"ט וכו' עיי"ש, ולשיטת הרמב"ם, מיושב היטב קושית התוספות שם במאי דנתן שיעור להבא מצודה ונצודנו, שכבר נתן שיעור אחר דכל היכא דמטו בחד שחיא, ועיין בתוס' מה שתירצו בזה, ולשיטת הרמב"ם לק"מ, דלעיל איירי בבהמות ועופות וכאן בדגים דלא שייך כלל שיעורא דמטו בחד שחיא הואיל ודגים נשמטין במים ושיעורא כל היכא דמטו טולא דכתלי, נמי לא שייך גבי דגים, לכך נתן שיעור אחר להבא מצודה ונצודנו.
ובהכי ניחא נמי הש"ס דשבת דף ק"ו דאמרינן שם האי שיעורא דמטו בחד שחיא, ושיעורא כל היכא דנפל טולא דכתלי אהדדי, והאי שיעורא דהכא דהבא מצודה ונצודנו לא נזכר שם כלל, ולשיטת התוס' דהבא מצודה ונצודנו קאי אעופות, הו"ל להש"ס להזכירו שם, אמנם לשיטת הרמב"ם ניחא דהאי שיעורא הוא רק בדגים, ובשבת לא נזכר כלל במשנה מן דגים רק חיות ועופות, לכך השמיט הש"ס האי שיעורא דהבא מצודה ונצודנו ודו"ק. [ועיין לעיל הלכה ה' בישוב קושית המ"מ על הראב"ד דאוסר דגים בכל גוונא אפילו באינו מחוסר צידה].
אך מה דהקשו להרמב"ם דא"כ איך אמרינן בהא דאמר רב יהודה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ופריך אביי הלכה מכלל דפליגי וכו', ולשיטת הרמב"ם הא ודאי פליגי דהא תנא קמא אוסר דגים אפילו באינו מחוסר צידה דאי במחוסר צידה אף חיות ועופות אסורין, ולרשב"ג במחוסר צידה לבד אוסר דגים אבל באינו מחוסר צידה דגים מותרים לרשב"ג, ומכח קושיא זו דחה מהרש"ל בים של שלמה בביצה דברי הרמב"ם מן הלכה, ונראה דהאי מימרא דרב יהודה אמר שמואל נאמר ג"כ בשבת כמו בביצה תרווייהו כחדא כמו שמבואר באלו שני המקומות, וא"כ ליכא למימר דכוונתו היה באמרו הלכה כרשב"ג והיינו במאי דפליג על החכמים בענין דגים, דא"כ למה קאמר בשבת, הא שם לא נזכר כלל מדגים, רק מחיות ועופות, ועל כרחך צ"ל דכוונתו בענין צידה חיות ועופות, וא"כ פריך הגמרא שפיר הלכה מכלל דפליגי וכו', וזהו לענ"ד ברור בסוגיא, ואפשר דלא נאמרה מימרא זאת רק בשבת והמסדר הש"ס סדרו ג"כ בביצה, וזה נכון ופשוט בסוגיא דשמעתין שם ודו"ק.